"העם היהודי ידע להילחם על נפשו, בכל הדורות, גם כאשר ידיו כפותות לאחור. מותר לו להתהדר בכך. המצרים, הבבלים והפרסים קמו בזמנם, מילאו את שָׁמֵינוּ ככוכבי שביט עד שזיוום דעך ונמוג לחלוטין; בעקבותיהם באו היוונים והרומאים ברעמים כבירים עד שנשתתקו ונעלמו; עמים אחרים זינקו והחזיקו בלפיד הגדול עד שכבּה, וכיום הם יושבים בחשֵכה תחת השמש. היהודי ראה את כולם, ניצח את כולם ועוד איננו מראה סימני התדרדרות ...

אחריות היא מילה מאוד חזקה – מילה עם כל כך הרבה משמעויות. ילדים צריכים להיות אחראיים ולשמור על החפצים שלהם. קציני צבא אחראיים למעשיהם של החיילים שלהם. מנכ"לים אחראיים לירידה ברווחים. אחריות היא מילה חשובה שנשמעת כל כך הרבה פעמים עד שלפעמים אנחנו כבר לא יודעים למה היא מתכוונת

אני רוצה להציע הסבר בתעלומת האישה הכושית שתואם גם את פשט הכתובים וגם את המדרשים. לדעתי, פתרון זה לא מתייחס ולא מפריע לכל הסבר של החלק השני והשלישי והרביעי של הסיפור, חרון אף השם, העונש, והריפוי  .

הינך נטוש על אי בודד – לבד לגמרי. האוניה שהיית עליה טבעה ובמזל רב הצלחת למצוא קרש כדי לצוף עליו כד שהגעת לאי. האם זה נשמע לך כמו סרט של טום הנקס או חלום בלהות? את האמת, זה בסיס לדיון מאוד מרתק בגמרא (שבת, סט'', ואם הינך לומד דף יומי עברת עליו לפני זמן לא רב). מה קורה אם "הינך משוטט בדרך או במדבר" ואינך יודע איזה יום היום.

חז"ל מוצאים נקודות דמיון בין שנת השמיטה, הפותחת את פרשת בהר, ליום השבת, הנקראות שתיהן שבת. שבת – "ויום השביעי שבת לה' אלוקיך" (שמות כ', י')  שמיטה – "ושבתה הארץ שבת לה'" (ויקרא כ"ה, ב')

פרשת השבוע מתייחסת מספר פעמים לרעיון של חילול ה'. הפרשה אינה מסבירה מה זה בדיוק לחלל את שם ה'. אך הפרשה הקודמת, פרשת קדושים, נותנת לנו להבין על מה נושא זה יכול להיות.

כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ־מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם־בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ־כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ׃ בפרשתנו אנחנו קוראים את הפסוק "וכמעשה ארץ מצרים לא תעשו".

בספר תהילים דוד המלך משתמש בתיאור מאוד מעמיק של העם היהודי בתחילת תקופת הגאולה (תהילים, קכ"ו:א'): :"שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת בְּשׁ֣וּב יְ֭קֹוָק אֶת־שִׁיבַ֣ת צִיּ֑וֹן הָ֝יִ֗ינוּ כְּחֹלְמִֽים"

רב יוסף ואביי נחלקים אודות הסיפור, האם הנס שנעשה ,זה לשבחו של האיש אם לאו.

יצאנו ממצרים. השארנו את הקשיים שלנו מאחור. צר, אילוצים, מגבלות, מהשורש מצרים. זוהי העבודה שעשינו בהכנות לקראת חג הפסח – ניקינו את הבית שלנו, ואת עצמנו, בישלנו, קנינו, הכנו, טיפלנו במשפחות שלנו, והתמקדנו בסביבה המיידית שלנו.

What is it about the shabbat before Pesach that merits the special designation “The Great Shabbat?” Shabbat 113b explains that the Jewish people would be redeemed if we all observed two Shabbatot.

מה יש בשבת שלפני פסח שמזכה אותה בשם המיוחד "שבת הגדול"? מסכת שבת (קי"ג, ע"א) מסביר שהעם היהודי ייגאל אם כל היהודים ישמרו שתי שבתות. ההבנה הפשוטה יכולה להיות שתי שבתות שונות או עוקבות.

בכל שבת בבוקר, כחצי שעה לפני תחילת התפילה בבית כנסת "מוסר אביך" קבוצה קטנה של חברים מתכנסים לשיעור משנה של הרב עזרא. אנחנו מתקדמים, לאט לאט, דרך מסכת מנחות, המטפל בקרבנות מנחה שהובאו בבית המקדש.

אנחנו צריכים לנהוג במשנה זהירות לא לריב או לכעוס לפני השבת, או במהלכה.

איך זה הגיוני בכלל ? כשאני קוראת את פרשת כי תשא זה אחת השאלות הכי חזקות שעולות לי.

השבת אנו קוראים את פרשת 'תצוה' בה מוזכרים בין היתר בגדי הכוהן הגדול. שמונה פרטי לבוש קדושים ולכל אחד תפקיד רוחני ומיוחד.

פרשת תרומה מתחילה בציוויו של ה' לבני ישראל לתרום זהב, כסף ומגוון חומרים אחרים לצורך הבניה והריהוט של המשכן. ובכל זאת הנוסח של הפסוק הוא מאוד מוזר: " דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" (שמות, כ"ה:ב') והשאלה המתבקשת היא: למה התורה אומרת לנו לקחת תרומה, כאשר בעצם אנחנו נותנים?

עָזֹ֥ב תַּעֲזֹ֖ב - נשאלת השאלה מדוע חוזרת התורה על המילה פעמיים? כשנדרשתי לתרגם את הפסוק לאנגלית מצאתי שכתוב: תעזור שוב ושוב. נראה שהתרגום גם מציע פירוש שאומר: א. שמדובר על עזרה, ו-ב. שצריך לחזור עליה שוב ושוב.

יש הרבה נושאים בפרשה זו אבל רציתי להתמקד על קשר מיוחד ועל מידה מסוימת. הקשר בן משה רבינו לחתנו (יתרו) ועל המידת כבוד לזקן.

מיד לאחר שבני ישראל חוצים את ים סוף ורואים את צבא מצרים טובע במים השבים למסלולם ולפני שהם שרים את שירת הים, אנחנו קוראים (שמות, י"ד:ל"א):

בקריאת סיפור מכות מצרים בתורה אנו משתוממים על הניסים האדירים שחולל ה' בעולמו. אולם, איש מאיתנו אינו מתפלא מהמאורע הדרמטי שהתחולל היום בבוקר - זריחת השמש בשמים! שכן, ההרגל מקהה את התרגשותנו מעולם הטבע המתחדש בכל יום. אך עלינו לדעת, כי מה שנראה בעינינו טריוויאלי כל כך, הוא מצד האמת כלל לא ברור מאליו. השמש זורחת ושוקעת בכל יום מחדש, רק משום שכך הוא רצון ה', ואם יחליט ה' שהדברים ישתנו - כך יהיה!

בסוף פרשת שמות משה מתלונן לה' על הקשיים הגוברים של בני ישראל במצרים לאחר שמשה דיבר עם פרעה בשמו של הקב"ה (שמות, ה':כ"ג). רש"י טוען שהתוצאה היתה שה' רומז שמשה לא היה כמו האבות שלא העבירו על הקב"ה ביקורת על שעיכב את הבטחותיו לעמו (סנהדרין, קי"א:ע"א)

כל אחד ואחת מאיתנו חווה לפחות פעם אחת בחיים, אם לא יותר, מצב בו נדרשנו לעשות משהו ממש ממש גדול, ענק, ואולי אפילו משנה-חיים ברמה האישית. אנו מקווים שברגעים אלה חווינו את ההשגחה הפרטית והבנו כי הברכות שהגיעו אלינו באו בעקבות ההקרבה-העצמית, ללא קשר למהותם. אך, לעתים, הברכה אינה נראית לעין באופן מיידי ורק לאחר מספר דורות אנו זוכים להנות מהפירות של מעשינו.

פרשתנו מסיימת את ספר בראשית ואת תקופת האבות. יעקב בימיו האחרונים מבקש מכל בניו לבוא אליו משום שהוא רוצה לברך אותם, מעין נבואה למה שעתיד לקרות להם בהמשך חייהם ובחלוקת הנחלות על ידי יהושע. הוא מזכיר להם מעשים שהם עשו ואת השפעתם על ההמשך. הר המוריה יהיה בחלקו של יהודה, וכל שבט מקבל נחלה על פי תכונותיו.

לאחר ששמע את הבשורה שבנו יוסף בחיים, ואף משמש כמשנה למלך מצרים, יעקב אוסף את כוחו ומודיע שהוא ייסע למצרים בהזמנת יוסף ופרעה עצמו. ובכל זאת, לאחר שהוא מתחיל את מסעו ומגיע לבאר שבע, אנחנו מוצאים פתאום שיעקב מהסס אם להמשיך את נסיעתו למצרים. ה' מופיע ליעקב ואומר לו "ויאמר אנכי האל אהלי אביך אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם".

לִפְנִים מִמֶּנּוּ, סוֹרֵג, גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. וּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה פְרָצוֹת הָיוּ שָׁם, שֶׁפְּרָצוּם מַלְכֵי יָוָן. חָזְרוּ וּגְדָרוּם, וְגָזְרוּ כְנֶגְדָּם שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה הִשְׁתַּחֲוָיוֹת. היתה גדר, שנקראה "סורג", בגובה 10 טפחים, והיו בה 13 פרצות, אשר נגרמו ממעשיהם של המלכים ההלניסטיים. הגדר תוקנה ולזכר מעשה זה נקבעו 13 השתחוויות.

מסכת שבת דף כא עמוד ב  תנו רבנן מצות חנוכה נר איש וביתו ....והמהדרין מן המהדרין בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך..... טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידין

בנג'מין פרנקלין אמר פעם "עושר אינו בידי האדם שיש לו, אלא בידי האדם שנהנו ממנו". ההסבר הפשוט לציטוט זה הוא שלא חשוב רק לחסוך כסף, אלא גם להנות ממנו וממה שהוא יכול לתת לאדם. אנו כיהודים לוקחים את הביטוי הזה והופכים אותו למשהו הרבה יותר רוחני.

הקבלות הן אחד הכלים הנפוצים ביותר ששימשו את חכמינו בהוראת ערכים יהודיים. במדרש פסקתא רבתי (13) חכמינו מביאים הקבלה המביעה את הקשר בין עם ישראל לה'. ילד קטן נישא על כתפי אביו, האבא נושא את בנו דרך השווקים והבניינים והילד מרגיש על גג העולם. יום אחד, בזמן שהאבא הולך בשוק, הילד פונה לאחד הסוחרים ושואל: "האם ראית את אבא שלי?" כאשר האבא שמע את הדברים, הוא מיד הוריד בכעס את בנו לקרקע. הנמשל של הסיפור הוא שעם ישראל הוא הילד שנישא על כתפי הקב"ה יום אחר יום.

הלן קלר אמרה את אחד הדברים המדהימים ביותר אי פעם: "הדברים הטובים והיפים ביותר בעולם אינם נראים או נשמעים. אפשר להרגיש אותם רק דרך הלב". מסר זה שלה כולל דברים מאוד אישיים. הלן הייתה חירשת-אילמת שזכתה בתואר מאוניברסיטת הרווארד והייתה ידועה כסופרת מצליחה ביותר

כאשר מדברים על אברהם אבינו, מיד חושבים על חסד. הנביא מיכה מקשר באופן מפורש בין חסד לבין אברהם (מיכה, ז':20):

אחד הצרכים הבסיסיים ביותר שאדם צריך כדי לחיות חיים יהודיים מלאים הוא להקיף את עצמו בכלים המתאימים כדי לחיות חיים אלה. קהילה דתית, מזון כשר ומקוה טהרה הם חלק מהכלים הדרושים ליהודי כדי "לשמור" על היהדות שלו. ועד כמה שזה נשמע חשוב, לעתים קרובות אמונתו של יהודי נבדקת כאשר הוא עוזב את אזור הנוחות שלו ונחשף לעולם שמסביב.

בעולם המודרני היכולת לא לעשות כלום נחשב לערך חשוב ביותר. אנחנו עובדים קשה כל החיים כדי שמתישהו נוכל לשבת ולא לעשות כלום, להנות מהעובדה שכבר אין לנו מחוייבות לאף אחד. היהדות מתנגדת לחלוטין לגישה זו. אין זה אומר שהיהדות מתנגדת למנוחה או ליציאה לנופש, אבל כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להטעין את הסוללות (כמובן בדרכים נכונות וצנועות).

הגאון מוילנא (הרב אליהו מוילנא) ידוע כמי שטען שהמסרים החיוניים בתורה הינם חזקים ביותר בפעם הראשונה שבה הם מופיעים. אנו לומדים את החשיבות של חסד מאברהם אבינו, למרות שהתורה מדברת על מצוות החסד הרבה יותר מאוחר בתורה

ג'ון וודן אמר פעם ש"הפרטים הקטנים של חיינו הם החיוניים; הדברים הקטנים הם הגורמים לדברים הגדולים לקרות". זה קורה לכולנו. מספר רב של פעמים במהלך חיינו אנו שואלים את עצמנו מהי המטרה של כל הפרטים הקטנים ביהדות. האם זה באמת משנה איך אנחנו תוקעים בשופר?

אנחנו חיים בעולם של תוצאות. יזמים, פוליטיקאים ואנשים פשוטים – לכולם אכפת מהתוצאה הסופית. מחנכים אותנו בעולם המערבי שעל מנת להצליח, עליך להצטייד בארגז כלים ובמוניטין. היהדות מבינה את נקודת המבט הזאת ומקבלת אותה בתחומים מסוימים. למשל, התניא (תורתו של הרבי הראשון מלובביץ') מדברת ללא סוף על כך שלא די בכך שיש רצון חזק לשמור מצוות,

הרעיון ביהדות שאדם יכול לחזור בתשובה על עבירות שעשה בעבר הוא ייחודי מאוד. תשובה, או תהליך החזרה לקב"ה לאחר ביצוע עבירה, משנה את כל היישות שלנו. במאמר זה נתעמק במצות התשובה ובדרך שבה ניתן להגיע למלוא הפוטנציאל שלה.

פילוסוף אחד פעם אמר, "בכל דבר יש יופי, אך לא הכל רואים אותו". עקרון בסיסי ביהדות הוא שלכל מעשה, מילה או מחשבה יש ייעוד. עקרון זה מתייחס לכל תחומי החיים, גם לטריוויאליים ביותר. ביהדות, אנו מעלים את הרמה הפיזית לרמה רוחנית, ומפיחים בכל מעשה ייעוד ומשמעות.

בפרשתנו אנו למדים על כך שהבעת אבלות של יהודי צריכה להיות במסגרת הגיונית. כאשר נשמה עוזבת את העולם, אנו מצווים לא להגזים בהבעת האבלות באמצעות גרימת נזק פיזי לעצמנו, לפי הפסוק (דברים, י"ד:א'):

הכרת תודה היא אחת התכונות החשובות ביותר של אדם. על ידי הכרת המעשים הטובים, אנו מביאים גדולה לעולם. להבדיל, כאשר אנו מתעלמים מהטוב, או שוללים את קיומו של הטוב שנתברכנו בו, אנו מונעים מעצמנו ומהעולם להגשים את הטוב. ברמה לאומית, אם לא נבין את החסד המופלא אשר הקב"ה עושה עמנו בכל רגע, איננו יכולים לעובדו אפילו לרגע אחד. בפרשתנו אנו לומדים על תכונה בסיסית זו (דברים 8:10):

המילה "אהבה" פותחת דלתות רבות של הזדמנויות. בכל התורה אנו מוצאים תיאורי אהבה בין האדם לקב"ה ובין הקב"ה לעם ישראל. בפרשתנו אנו זוכים להצצה אל המשמעות האמיתית של אהבה.

השבוע התחלנו לקרוא את ספר דברים, האחרון בחמשה חומשי התורה. לכל חומש בתורה יש מסר משלו, למשל, בחומש בראשית אנחנו לומדים על ערכים של משפחה, כנות ואהבה, דרך הסיפורים של אבות האומה. בחומש שמות, אנו קוראים על לידתו של עם ישראל ועל קבלת התורה, בה אנו מפנימים את מחוייבותינו לקב"ה ולמעמד הייחודי שלנו כעם.

החיים הם דרך, מסע. כל שלב בדרך משפיע על הכיוון שבו תלך. אנו צפויים לעשות טעויות, אבל החכמה היא מה למדנו מאותן טעויות. כאשר אנחנו צעירים, המסע שלנו אינטנסיבי יותר. ככל שאנחנו מתבגרים, אנחנו משתמשים בידע שצברנו בחיים כדי לשפר את עצמנו. הנביא ירמיהו מסכים עם הרעיון הזה ובמגילת איכה, אותה הוא כתב, הוא מציין את הדברים הבאים (איכה, ג':כ"ז):

שאלה שנשאלת רבות בימינו היא כיצד יש לקשר בין מעשה לבין כוונה. אם אדם נותן צדקה, אך לא עושה זאת בלב שלם, האם עליו לקבל שכר על מעשה זה? אם אדם לא התכוון לפגוע באחר, אך אכן פגע בו, האם ניתן לסלוח לו על מעשה זה? ניתן לשאול אותה שאלה גם בנוגע לכוונה שאינה קשורה למעשה כלשהו. אם לאדם הייתה כוונה לעזור לחבר, אך בסוף הוא לא עשה זאת, האם יקבל שכר על כך?  לדיכוטומיה חשובה זו יש גם משמעות עמוקה בתחום הדת. מה חשוב יותר בעבודת ה' – הכוונה או המעשה? לקב"ה יש היכולת לראות את מה שבליבו ובמחשבתו של כל אדם. מה חשוב יותר לקב"ה, שאדם יהא יהודי טוב במחשבותיו, אך יעשה רק מצוות מעטות, או שיהא יהודי העושה מצוות רבות, אך ללא כוונה אמיתית?

הרב צבי יהודה הכהן קוק הביע דעה מאוד מעניינת על קנאות דתית וטען שכל מי שחש קנאי לגבי ערכים דתיים צריך לבדוק את הקשר שלו עם הקב"ה, אבל אדם שחייב להשתמש באותה הקנאות צריך לבדוק את יראת השמיים שלו. בפרשתנו, פרשת פנחס, פנחס פעל בצורה קנאית כאשר ראה את זמרי, נשיא שבט שמעון, מקיים יחסים פסולים עם אישה מדיינית בשם כזבי

הרב חיים מוולוז'ין, מייסד מערכת הישיבות שיש לנו כיום, כל הזמן הדגיש, שכיהודים, גם למעשים חסרי המשמעות שלנו יש תוצאות מדהימות. הוא הסביר שעל פי הקבלה, ישנם עולמות רבים מעבר לעולם שלנו ועולם של נשמות. כאשר יהודי עושה מעשה, למעשים אלה יש השפעה רבה ביותר על כל העולמות הללו.

הנס סליי אמר פעם "אם נאמץ את הגישה הנכונה, נוכל להפוך מתח שלילי למתח חיובי". ביהדות אנחנו תמיד שואפים להשיג ידיעה עמוקה על כל נושא, כדי לאפשר לנו להתמודד עם כל קשיי החיים. אני מאמינים שכאשר נבין כל פרט בדת שלנו, נוכל להתחבר בצורה עמוקה יותר לה' ולתורתו.

בעולם שלנו המעשים מגדירים את האדם. רעיונות נחמדים ומילים מתוקות אינם נשמעים כרציניים, אלא אם כן מצטרף אליהם איזה מעשה במציאות. ביהדות, למעשים שלנו יש משמעות נצחית. בניגוד לדתות אחרות, לא ניתן לבטל את המעשים שלנו באמצעות התנצלות או "לתת את הלחי השניה"

אחריות היא מילה מאוד חזקה – מילה עם כל כך הרבה משמעויות. ילדים צריכים להיות אחראיים ולשמור על החפצים שלהם. קציני צבא אחראיים למעשיהם של החיילים שלהם. מנכ"לים אחראיים לירידה ברווחים. אחריות היא מילה חשובה שנשמעת כל כך הרבה פעמים עד שלפעמים אנחנו כבר לא יודעים למה היא מתכוונת

בני אדם תמיד מחפשים דברים חדשים ומרתקים. בכל תחומי החיים, אנשים רבים חשים בצורך לשינוי כשהם מתאכזבים מהעול ומהשעמום של השגרה. נטיה זו גוברת עוד יותר אצל יהודי דתי, כי הדת היהודית מלאה בחזרות ובשגרה – אותן תפילות, אותם חגים ואותן הלכות בכל ימות השנה.