חיי שרה – השפעת החוויה

הרב עזרא פרידמן

הלן קלר אמרה את אחד הדברים המדהימים ביותר אי פעם: "הדברים הטובים והיפים ביותר בעולם אינם נראים או נשמעים. אפשר להרגיש אותם רק דרך הלב". מסר זה שלה כולל דברים מאוד אישיים. הלן הייתה חירשת-אילמת שזכתה בתואר מאוניברסיטת הרווארד והייתה ידועה כסופרת מצליחה ביותר. הדברים אלה, לפיהם החושים שלנו אינם מספיקים ושעלינו להרגיש ולהתחבר למציאות שלנו, נמצא במובן העמוק יותר של היהדות. אחד האתגרים הקשים ביותר בדת הוא תחושה של חוסר חוויה. בעולם המערבי המודרני מלמדים אותנו שמסכים צבעוניים ומכשירים נוצצים הם החוויה האמיתית. האתגר להפוך את היהדות לחוויה היא קשה. בפרשה זו נלמד על החשיבות של היהדות החיה ומהי חוויה אמיתית.

הסיפור המרכזי בפרשת חיי שרה היא מסעו של אליעזר למצוא אישה ליצחק. אברהם שולח את אליעזר למצוא אישה בארץ מולדתו. הפרשה מספרת שאליעזר מוצא את רבקה ליד הבאר ומשכנע אותה ואת משפחתה שעליה להיות כלתו של יצחק. התורה מספרת את הסיפור בהרחבה שאינה מתאימה לה. בנוסף, התורה מספרת את הסיפור של המפגש בין אליעזר לרבקה ואז משחזרת את כל הסיפור מההתחלה. זה נראה מוזר. מדוע צריכה התורה לפרט את כל הפרטים ואז לחזור על כל הסיפור?

חשוב להבין שהרבה חוקים ביהדות נלמדים ממספר קטן מאוד של פסוקים. הגמרא והתורה שבעל פה, אשר עברו מדור לדור, מרחיבים ומלמדים חוקים רבים מפסוקים אלה. למשל, כל הלכות השבת נלמדים מפחות מעשרים פסוקים בתורה, אך הלכות אלה מפורטות בשתי מסכתות שלמות בגמרא ובמאות רבות של ספרים. העובדה שהתורה נכנסה לפרטים רבים על סיפור אליעזור בא ללמד אותנו סיפור חשוב מאוד. כפי שטוענים חכמינו (בראשית רבא, ס', 8) "יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים".

ישנן שתי דרכים להעביר ערכים רוחניים לאדם אחר. דרך אחת היא בהעברת מידע והשניה היא בהעברת חוויה. מורה יכולה לקרוא סיפור לתלמידים שלה ולספר את הסיפור, אבל כשהמורה מספרת סיפור מחייה האישים, מבטאת את הרגשות, הריחות, המציאות, הכל קם לתחיה. כאשר המורה חיה את הדברים שהיא מלמדת את תלמידיה, הדברים נכנסים הרבה יותר עמוק לליבותיהם של התלמידים. התשובה לשאלה אודות אורכו של הסיפור על אליעזר היא ללמד אותנו שעלינו לספר סיפור רוחני דרך החוויה האישית שלנו. אליעזר רצה לשכנע את הוריה של רבקה להסכים לנישואין, ובמקום רק לספר מיהו הוא רצה לשתף אותם בחוויה שהוא עבר. הוא רצה שמשפחתה של רבקה תחוש את ההתרגשות שלו ממציאת "האחת" ליצחק.

שיעור זה הוא חלק מהותי בהעברת היהדות לדור הבא. הנביאים לא לימדו את העם דרך אתגרים אינטלקטואליים, הם שילבו דמיון וריגוש בנבואות שלהם. הם הכניסו את החוויה האישית שלהם כאשר העבירו את הדברים שלהם לדור הבא. אותו הדבר קיים באורח החיים היהודי. אם נתמקד בחוויה האמיתית של השבת, בשקט וברוגע שצריכים להרגיש בסעודת שבת, בהנאה מבריאתו של הקב"ה, אז נוכל להרגיש את ערכו האמיתי של השבת. אם נשקיע מאמץ להפוך את היהדות לחלק מהותי מעצמנו, לא נרגיש את הצורך לפנות למכשירים נוצצים וריקניים.

אנחנו לומדים דבר זה דרך מצוה מאוד ייחודית. חובה על כל הורה יהודי לספר את סיפור יציאת מצרים בליל פסח. פרשנים רבים תוהים מדוע מקיימים מצוה זו בצורת סיפור. האם לא יספיק להראות לילדים תמונות או סרט על בני ישראל היוצאים ממצרים?

נבין את התשובה דרך סיפור. ילד אחד פעם ניגש לסבא שלו וביקש ממנו לספר את חוויתיו האישיות מהשואה. במשך שנים רבות הסבא סירב לומר דבר, אך הפעם קרה משהו. הסבא התיישב עם נכסו וסיפר לו את כל פרטי הפרטים, ואיך שרד. הילד הגיב ואמר שהסיפור של סבו היה אמיתי יותר מאשר סרט, ספר או הצגה כלשהם. כאשר אדם משתף את הסיפור שלו עם אחר בדרך זו, זוהי העברת החוויה.

התורה מצווה עלינו לספר לבנינו את סיפור יציאת מצרים, כדי שכל הדורות יוכלו לחוות את האירוע המיוחד של העם היהודי. לעתים אורח החיים היהודי נראה משעמם ושגרתי, אך אם ננסה לעשות אותה לחלק בלתי נפרד מהחוויה שלנו, היא הופכת לדבר מדהים. לא מספיק לשמור על המסורת, עלינו לחוות אותה.