אני רוצה להציע הסבר בתעלומת האישה הכושית שתואם גם את פשט הכתובים וגם את המדרשים. לדעתי, פתרון זה לא מתייחס ולא מפריע לכל הסבר של החלק השני והשלישי והרביעי של הסיפור, חרון אף השם, העונש, והריפוי  .

כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ־מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם־בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ־כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ׃

בפרשתנו אנחנו קוראים את הפסוק "וכמעשה ארץ מצרים לא תעשו".

מה יש בשבת שלפני פסח שמזכה אותה בשם המיוחד "שבת הגדול"? מסכת שבת (קי"ג, ע"א) מסביר שהעם היהודי ייגאל אם כל היהודים ישמרו שתי שבתות. ההבנה הפשוטה יכולה להיות שתי שבתות שונות או עוקבות.

פרשת תרומה מתחילה בציוויו של ה' לבני ישראל לתרום זהב, כסף ומגוון חומרים אחרים לצורך הבניה והריהוט של המשכן. ובכל זאת הנוסח של הפסוק הוא מאוד מוזר: " דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" (שמות, כ"ה:ב') והשאלה המתבקשת היא: למה התורה אומרת לנו לקחת תרומה, כאשר בעצם אנחנו נותנים?

יש הרבה נושאים בפרשה זו אבל רציתי להתמקד על קשר מיוחד ועל מידה מסוימת.
הקשר בן משה רבינו לחתנו (יתרו) ועל המידת כבוד לזקן.