כאשר מדברים על אברהם אבינו, מיד חושבים על חסד. הנביא מיכה מקשר באופן מפורש בין חסד לבין אברהם (מיכה, ז':20):

תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם.

אברהם מגלם את ערך החסד. בכדי לתאר את המשמעות האמיתית של חסד ביהדות, קודם כל עלינו להבין שזהו אכן אחד המאפיינים הרוחניים ביותר שיכולים להיות לאדם, עד כדי כך שהקב"ה טען שאחד היסודות של העולם שלנו הוא החסד (תהילים, פ"ט:3)

השבת, לאחר חודש אינטנסיבי של חגים, אנו מתחילים שוב לקרוא את ספר התורה מ"בראשית". אין זה משנה כמה פעמים קראנו ולמדנו את התורה בעבר, תמיד ניתן ללמוד דברים חדשים ולגלות רבדים נוספים של משמעות. פרשת השבוע מתחילה בבריאת העולם וראשית האנושות בגן עדן. כאשר קוראים את הפרקים הראשונים של ספר בראשית, ברור שמושם דגש רב על יצירת האדם (אדם וחוה)

פילוסוף אחד פעם אמר, "בכל דבר יש יופי, אך לא הכל רואים אותו". עקרון בסיסי ביהדות הוא שלכל מעשה, מילה או מחשבה יש ייעוד. עקרון זה מתייחס לכל תחומי החיים, גם לטריוויאליים ביותר. ביהדות, אנו מעלים את הרמה הפיזית לרמה רוחנית, ומפיחים בכל מעשה ייעוד ומשמעות.

המילה "אהבה" פותחת דלתות רבות של הזדמנויות. בכל התורה אנו מוצאים תיאורי אהבה בין האדם לקב"ה ובין הקב"ה לעם ישראל. בפרשתנו אנו זוכים להצצה אל המשמעות האמיתית של אהבה.

חומש דברים מלאה במסרים שנאמרו כבר בפרקים הקודמים של התורה. ובכל זאת, יש כל כך הרבה תוספות ופרטים, אשר נותנים לנו רובד חדש של משמעות. לכל אורך התורה, הקב"ה מגלה לעם ישראל מדוע בחר בו כעם סגולה. בפרשתנו, ישנה תוספת והיא (דברים ז':7-8):

שאלה שנשאלת רבות בימינו היא כיצד יש לקשר בין מעשה לבין כוונה. אם אדם נותן צדקה, אך לא עושה זאת בלב שלם, האם עליו לקבל שכר על מעשה זה? אם אדם לא התכוון לפגוע באחר, אך אכן פגע בו, האם ניתן לסלוח לו על מעשה זה? ניתן לשאול אותה שאלה גם בנוגע לכוונה שאינה קשורה למעשה כלשהו. אם לאדם הייתה כוונה לעזור לחבר, אך בסוף הוא לא עשה זאת, האם יקבל שכר על כך?  לדיכוטומיה חשובה זו יש גם משמעות עמוקה בתחום הדת. מה חשוב יותר בעבודת ה' – הכוונה או המעשה? לקב"ה יש היכולת לראות את מה שבליבו ובמחשבתו של כל אדם. מה חשוב יותר לקב"ה, שאדם יהא יהודי טוב במחשבותיו, אך יעשה רק מצוות מעטות, או שיהא יהודי העושה מצוות רבות, אך ללא כוונה אמיתית?