וירא – "חסד" אמיתי

הרב עזרא פרידמן

כאשר מדברים על אברהם אבינו, מיד חושבים על חסד. הנביא מיכה מקשר באופן מפורש בין חסד לבין אברהם (מיכה, ז':20):

תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם.

אברהם מגלם את ערך החסד. בכדי לתאר את המשמעות האמיתית של חסד ביהדות, קודם כל עלינו להבין שזהו אכן אחד המאפיינים הרוחניים ביותר שיכולים להיות לאדם, עד כדי כך שהקב"ה טען שאחד היסודות של העולם שלנו הוא החסד (תהילים, פ"ט:3):

כִּֽי־אָמַ֗רְתִּי ע֭וֹלָם חֶ֣סֶד יִבָּנֶ֑ה

כדי שנוכל להבין את מושג ה"חסד", ראשית עלינו להסביר עקרון פילוסופי בסיסי ביהדות. האדם נברא בצלם אלוקים. כדי להשתוות לתכונותיו של הקב"ה עלינו לחקות את מעשיו, ובכך אנו מביאים את אורו של הקב"ה לעולם הזה ומפיחים באור את נוכחותו של הקב"ה. בדיוק כמו שה' ישר, כך האדם חייב להיות ישר. בדיוק כמו שה' רחמן, כך על האדם להיות רחמן. ברמה הרוחנית, יש תכונות רבות שהינן מעבר לטבע האנושי ולקשרים האנושיים הבסיסיים. חסד אמיתי הוא תכונה ששוברת את המחסומים של ההגיון. הרמב"ם בספרו "מורה נבוכים" מסביר מהו חסד אמיתי (3:53):

חסד ענינו ההפלגה באי זה דבר שמפליגים בו… וידוע שגמילות הטוב כולל שני ענינים. האחד מהם לגמול טוב מי שאין לו חק עליך כלל. והשני להטיב למי שראוי לטובה יותר ממה שהיו ראוי.

הרמב"ם מסביר שחסד נעשה כאשר גומלים טוב לאדם אחר באופן מרובה. הטוב נעשה בצורה כזאת שבה הציפיה לטוב ולאהבה הן הרבה מעבר לטבע האנושי, והיא נובעת מתוך עמקי הלב האנושי. יכול להיות שהרמב"ם למד הגדרה זו על החסד מאשף החסד בעצמו – אברהם אבינו. ניתן למצוא את שתי צורות החסד המוזכרות בידי הרמב"ם בפרשתנו. אנחנו קוראים שאברם עבר ברית מילה בגיל 99. היה זה יום חם ביותר ואברם ישב להבריא מהניתוח. פתאום הוא רואה שלושה אנשים הולכים בחום. הם נראו לו עניים וכאילו הלכו לאיבוד. אברם מזמין אותם לביתו. חכמינו מסבירים שאברם חשב שהם עובדי אלילים, בדיוק ההיפך מעצמו, ובכל זאת הוא אירח אותם בביתו כמו מלכים. למרות שסבל מכאב רב, אברם ושרי אשתו האכילו את האורחים ממיטב מזונם ודאגו שירגישו כמו בבית. זהו הסוג השני של חסד שהרמב"ם מזכיר, לתת יותר ממה שהמקבל צריך. אברם עבר על על הציפיות הנורמליות של נתינה וגמילת חסד.

מאוחר יותר בפרשה אנו לומדים על העיר סדום, שבה האנשים היו חסרי צניעות ודאגו רק לעצמם. הם התגאו בעובדה שגמילת חסד לא היה ערך בעירם. אברם ייצג ערכים שהיו בדיוק ההיפך מחברה זו והוא ידע שהגיע להם עונש קשה. ללא קשר לכל זאת, הוא התפלל ופנה לה' בדיוק כמו שעשה בכל הפעמים הקודמות והתחנן שה' ירחם עליהם. הוא ניסה בכל מאודו לגרום לה' לתת להם "צ'אנס נוסף". הוא אמר לה' שחייבים להיות מספיק אנשים טובים בעיר כדי להציל את העיר. למרות שה' לא שינה את דעתו, ברור שאברם הקריב המון כדי לנסות ולהציל אנשים ששנאו את כל דרך חייו. מכאן אנו יכולים לראות את הסוג השני של החסד, גמילות חסדים ואהבה לאנשים שמבחינה הגיונית לא מגיע להם דבר. ובכל זאת, אנו רואים שאברם עשה את מירב המאמצים כדי להביא את הטוב של הקב"ה לתוך העולם הזה.

למרות שלא קל להגיע לרמה של גמילות חסדים כמו של אברהם אבינו, עלינו לנסות ככל האפשר לחקות את מעשיו. מי יתן ונטביע בלבנו את ערך החסד, כפי שלמדנו מאברהם אבינו, כי בכך אנו מחקים את מעשיו של הקב"ה ומביאים הרבה טוב לתוך העולם שלנו.