חמלה, נתינה והכלה: אבני דרך בעזרה לזולת – חגית לימן 

"כִּֽי־תִרְאֶ֞ה חֲמ֣וֹר שֹׂנַאֲךָ֗ רֹבֵץ֙ תַּ֣חַת מַשָּׂא֔וֹ וְחָדַלְתָּ֖ מֵעֲזֹ֣ב ל֑וֹ עָזֹ֥ב תַּעֲזֹ֖ב עִמּֽוֹ".

עָזֹ֥ב תַּעֲזֹ֖ב – נשאלת השאלה מדוע חוזרת התורה על המילה פעמיים? כשנדרשתי לתרגם את הפסוק לאנגלית מצאתי שכתוב: תעזור שוב ושוב. נראה שהתרגום גם מציע פירוש שאומר: א. שמדובר על עזרה, ו-ב. שצריך לחזור עליה שוב ושוב.

גם בפירוש רש"י אנו מוצאים שתעזוב זה במובן של תעזור, כמו שמובא בעוד מקומות בכתובים: אפס עצור ועזוב וכו'. מצאתי גם פירוש שאומר שמדובר כאן על סדר של שתי פעולות: הראשונה – עזוב – אתה מתבקש לעזוב, לזרוק, את מה שיש לך בלב על אותו אדם – כי הרי הוא שונאך, ולאחר מכן – תעזוב =תעזור. כלומר: העזרה יכולה להיעשות רק בלב שלם, רק אחרי שאתה מנקה מלבך רגשות שליליים לגבי אותו אדם שזקוק לעזרה.

ועוד לפני כן נאמר: " וְחָדַלְתָּ֖ מֵעֲזֹ֣ב ל֑וֹ" – רש"י מפרש שזה בלשון שאלה: האם תוכל לחדול=להפסיק מלעזור לו? לראות את הצרה ולהמשיך ללכת ולא לעצור לעזור?

והתשובה היא – שמובן שלא! אם עלה בדעתך לחדול מלעשות כאן מעשה, דע שעליך להישאר ולעזור, גם אם מדובר בבעל החיים של שונאך.

בפסוק מדובר על עזרה לבעל-חיים, ונראה שזה הרבה מעבר לכך. צריך לעזור לכל מי שזקוק לעזרתנו.

העניין המיוחד בפסוק, הוא – איך צריך לעזור. מדובר על פריקת משא. כשם שלבעל-חיים יש משא שהוא כורע תחתיו, כך גם לבני אדם יש פעמים רבות משא כבד מדי על הלב, ומצווה עלינו לעזור להם לפרוק אותו. השאלה היא איך?

הדגש הוא על המילה: עִמּוֹ, אִתּוֹ. התורה מבקשת מאתנו – לעשות את זה ביחד אתו, להיות אתו ברגע הקשה, להבין את המצוקה שבה הוא נמצא ולנסות לעזור לו בדיוק כמו שהוא צריך, בתיאום ציפיות אתו.

גם בפרשה הקודמת, יתרו, אנו רואים שיתרו מציע למשה למנות אנשים מקרב העם שיעזרו לו לשפוט כי כבד לו מדי לעשות זאת לבדו. "וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ" – זאת אומרת האנשים שֶׁיִּבָּחֲרוּ ישאו בעול יחד עם משה.

נחזור למצווה שלנו: עָזֹ֥ב תַּעֲזֹ֖ב עִמּֽוֹ – כדי לקיים את המצווה הזאת כראוי, צריך לדעתי שיהיו לאדם מספר תכונות חשובות: חמלה, נתינה והֲכָלָה.

צריך להיות מסוגלים: להבין את הצער של השני ולהשתתף בו, לרצות לעזור לו בלב שלם ולתת מעצמנו כמה שנדרש, ולעזור לו לפרוק את משאו תוך שיתוף פעולה עמו, עד שמרגישים שהדבר נעשה. "עָזֹ֥ב תַּעֲזֹ֖ב עִמּֽוֹ".

נקווה שכולנו נדע לחמול, לתת ולהכיל – דברים שקשה למצוא בימינו, ויחד עם זה נחוצים כל-כך כדי לשפר את פנינו.