חנה קוגן – תן וקח – פרשת תרומה

פרשת תרומה מתחילה בציוויו של ה' לבני ישראל לתרום זהב, כסף ומגוון חומרים אחרים לצורך הבניה והריהוט של המשכן. ובכל זאת הנוסח של הפסוק הוא מאוד מוזר: " דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" (שמות, כ"ה:ב') והשאלה המתבקשת היא: למה התורה אומרת לנו לקחת תרומה, כאשר בעצם אנחנו נותנים?

כדי לענות על השאלה הזו נחזור לימים שבהם בני ישראל יצאו ממצרים. כאשר ה' אמר להם, דרך משה, לבקש מהמצרים את הכסף והזהב והתכשיטים שלהם (שמות, י"ב:ל"ה) בני ישראל העדיפו להשאיר את הדברים האלה. "אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבין  של חברו" (בבא מציעה, ל"ח:ע"א), הם טוענים. ובכל זאת, אנחנו לא רוצים לבקר בבתים של השליטים שלנו לשעבר ולהסתכן בהסתה כאשר המצרים עדיין מתאבלים על מתיהם. אל תדאגו, אומר הקב"ה, " אני אתן אֶת־חֵ֥ן הָעָ֛ם בְּעֵינֵ֥י מִצְרַ֖יִם" (שמות, י"ב:ל"ו), וכך הוא עשה. כל אחד מבני ישראל נהיה כל כך עשיר שהוא היה יכול לבנות את אוהל מועד בעצמו, עם כל הכלים, הלוחות, העמודים ושאר חלקי המשכן (מכילתא לרבי שמעון על שמות כ"ה:ב). מכאן אנחנו לומדים שיעור לחיים: הכל מאת ה'. יש משמעות לכל דבר.

נעבור למסע בני ישראל במדבר. ענני הכבוד, באר מרים והמן לימדו את בני ישראל עוד שיעור חשוב בחיים: לבטוח בה'. בהר סיני הם למדו שאין מלבדו. כעת הם קיבלו בקשה לקחת (לה') חלק לבניית המשכן.

לפני שנים רבות, בטקס הנחת אבן הפינה לספריית מעלה אדומים, נשיא ארגון בני ציון אמר, "תודה לכם על שנתתם לנו הזדמנות לעזור לכם". אני זוכרת שהייתי המומה מהדברים שלו. הארגון שלו נתן לנו את הכספים הדרושים לבניה, ובכל זאת, הוא מודה לנו?!?

אין כאן שאלה: בנושא המשכן, בני ישראל קיבלו את המתנה הגדולה יותר. הם נתנו לה' תרומות של זהב, כסף וחפצי ערך אחרים – כספים שקיבלו זמן קצר קודם לכן, אבל הקב"ה נתן להם שביעות רצון רוחנית עמוקה ביותר. זה היה השיעור שבני ישראל למדו בפרשת תרומה.