לחלום על גאולה / ר' עזרא פרידמן

בספר תהילים דוד המלך משתמש בתיאור מאוד מעמיק של העם היהודי בתחילת תקופת הגאולה (תהילים, קכ"ו:א'):

:"שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת בְּשׁ֣וּב יְ֭קֹוָק אֶת־שִׁיבַ֣ת צִיּ֑וֹן הָ֝יִ֗ינוּ כְּחֹלְמִֽים"

אנחנו אומרים פסוקים אלה בברכת המזון בימי חג. רבים מאיתנו מכירים את הפסוקים מסעודות שבת וחג. אך, אנחנו יכולים לשאול, איזה מסר דוד המלך מנסה לשלוח לנו בשימוש במילה "חולמים"?

בפרשנות המסורתית אנחנו מוצאים כמה הסברים:

האבן עזרא מציין:

כשה' יחזיר אותנו לאדמתנו, כל העם היהודי יצהיר: "האדם אינו יכול לתפוס את הניסים האלה כשהוא ער, זה כאילו שאנחנו חולמים".

האם היהודי סבל רדיפות ודיכויים במשך מאות שנים. כאשר יגיע רגע הגאולה, האושר יהיה עילאי. פשוט לא נוכל לתפוס את המציאות, זה יהיה כאילו שאנחנו חולמים. לפי האבן עזרא המסר החיוני של פסוק זה הוא הציפיה לעתיד. הבטחה למצב של אוטופיה, משהו שאנחנו יכולים רק לחלום עליו.

הרד"ק (רבי דוד קמחי) מציע פירוש אחר.

הגלות הייתה עבורנו כחולמים, עם השמחה שתהיה לנו כשנחזור לארצנו.

לפי הרד"ק הפסוק בא לתת לנו מסר של אושר. אבל, להבדיל מהאבן עזרא, הדגש הוא לא על הציפיה לגאולה, אלא לצער של הגלות, שיהפוך למעין חלום שלא באמת קרה.

לסיכום, שני הפרשנים מסבירים את שירת דוד המלך כמסר מרגיע עבור העם היהודי בזמן שהוא עדיין נמצא בגלות. אבל, הגישות שלהם ביחס לפסוק זה ממש מנוגדים. לפי האבן עזרא התקוה והחלום של גאולה מרשימה יביאו הקלה ורווחה לעם היהודי בגלות הארוכה שלהם. מצד שני, הרד"ק מתמקד בשכחת הגלות הכואבת, כצורה של הקלה עבור העם היהודי.

הרב מנחם מאירי מפרש את הפסוק באופן אחר לגמרי:

לא להתייאש מהגאולה שלנו, המחשבות והלבבות שלנו תמיד מכוונים אליה, גם בעומק הצער תמיד נחלום על הגאולה שלנו

שוב הפסוק הזה נותן לנו מסר מרגיע, אבל אין קשר ישיר בין היבט "החלום" לבין הגאולה הממשית. לפי המאירי, דוד המלך רואה שהעם היהודי דואג שהגאולה לא תגיע לעולם, כתוצאה מכך שהעם שכח שהגאולה אי פעם התקיימה. כאשר אדם שקוע בכאב ובצער, הוא אינו יכול לחשוב על הגאולה ויש סיכוי שהוא ישכח אותו לחלוטין.

המאירי מדגיש את העבודה שכאשר אדם חווה מצב רגשי קיצוני המצב ההפוך נראה לגמרי לא מציאותי. חכמינו מלמדים אותנו שאסור להרגיע אדם בשעת כעסו. למשל, אסור להרגיע אדם שאיבד מליון דולר בכך שנגיד לו שעדיין נותר לו הרבה כסף.

המסר של המאירי הוא הרבה יותר עמוק. כאשר אדם רגיל לסוג מסוים של מציאות במשך תקופה ארוכה, קשה לו להשתחרר מהמצב. הוא מכיר רק את המציאות הזאת, ובמקרה שלנו, מציאות של דיכוי.

נראה שלפי המאירי המסר המרגיע של הפסוק נובע מהעובדה שצער הגלות עלול להשכיח את הגאולה מהעם היהודי. מצב זה עלול לגרום למצב שלא נאמין בגאולה כאשר היא אכן תגיע.

לפי דרך מחשבה זו, עלינו לשקול אפשרות של פרשנות מהפכנית של פסוק זה. כאשר העם היהודי יזכה בגאולה, ניתן לשלב את הדיכוי של הגלות בדרך כזו שהוא אפילו לא יידע שזה קורה. יש כאלה שיגיעו למצב שאפילו יתכחשו לעובדה שזה התרחש.

מורי ורבי, הרב חיים דרוקמן, מסביר את הפירוש באנלוגיה מאוד יפה.

דמיינו לרגע תלמיד בשם משה שיושב בכיתה ד' ומביט היישר במורה שלו. המורה מסביר כלל בדקדוק. עם זאת, משה לא יכול להוריד את מחשבתו מתכנית הטלוויזיה בה צפה אתמול בערב. זה היה פרק כל כך מעניין. אפילו כשמוחו מתרחק, הוא עדיין בוהה ישירות במורה. המורה נמצא ממש מול משה. למרות שפניו של משה עשויות להראות סימן כלשהו של קשב, הוא נמצא בעולם אחר. הוא חולם בהקיץ.

האנלוגיה של הילד משה מייצגת את עם ישראל במהלך גאולתו. משמעות הפסוק שאנו אומרים כל שבת וחג אינה מסר של נחמה או הקלה אלא של התעוררות. כשהגאולה תגיע, אנו יכולים לראות אותה, לשמוע אותה, אך אנו עשויים להיות רחוקים מלהכיר אותה. השפעה מצערת של גלות אינה רק מרחק פיזי אלא גם רוחני. דוד המלך אומר לנו לא להישאר בתרדמתנו. במקום זאת, עלינו להתעורר ולתפוס את ההזדמנות שלפנינו. עלינו להוקיר אותה ולבנות ממנה.

המאורע הזה קרה במאה ה- 20 והמשיך למאה ה21. היהודים היו עדים להצהרת בלפור ותחילתה של התנועה הציונית אבל למרות זאת רוב יהדות אירופה לא הגיבה. הניסים המשיכו ואדמת ישראל יושבה מחדש, האדמה היבשה התחילה לראות פירות לראשונה זה מאות שנים. גאולה זו פרחה עם המנדט הבריטי, יישוב ישראל מחדש על ידי יהודים, והחלטה פה אחד של האו"ם, שהעניקה לעם היהודי אפשרות להקים מחדש את מולדתו. אחריה הגיע ניצחון מרשים על ארבע מדינות ערביות בעלות יכולות צבאיות הרבה מעבר לשלנו. עם זאת, יהודים רבים סירבו לראות בכך את תחילת הגאולה. הם סונוורו מהדיכוי שעבר עליהם במשך כל כך הרבה זמן. אף שרבים שמחו, אחרים הכחישו והתעקשו שגאולה לעולם לא תוכל לבוא בצורה כזו, אחרים טענו שהניסים אינם גדולים מספיק כדי לסווגם כגאולה. מנקודת מבט אובייקטיבית ניתן היה לראות כי הנסים שהובילו להקמת מדינת ישראל היו לא פחות נס טבעי מסיפור פורים.

גישה זו אינה רק מהעבר, היא ממשיכה להווה. לצערנו גם כיום אנו עדים ליהודים ממגזרים רבים השוללים את זכות קיומה של ישראל ומטילים ספק בלגיטימיות הקמתה. המסר של דוד המלך צריך להמשיך לצלצל חזק. עלינו להתעורר מהחלום שלנו ולהביט למציאות בפנים.

מסר ידוע של חכמינו הוא שאירוע שקרה לאבותינו הוא סימן לנו לעתיד. המסר של ההתעוררות השורשים בחזרה לתקופה טרגית אחרת בהסטוריה היהודית, עבדות מצרים.

לאחר לידתו של משה רבינו, כשנולד משה, התורה מתארת את מה שיוכבד ראתה ואת הפעולות שהתרחשו כתוצאה מכך. הפסוק אומר (שמות ב, ב):

"וַתֵּ֤רֶא אֹתוֹ֙ כִּי־ט֣וֹב ה֔וּא וַֽתִּצְפְּנֵ֖הוּ שְׁלֹשָׁ֥ה יְרָחִֽים"

לאחר שיוכבד הרתה עם משה, התורה מתארת שהיא ראתה בו משהו מיוחד במינו, "הוא היה טוב". חכמים מקשרים שתי הגדרות כדי להסביר מה הייחוד במשה רבינו. לפי דעה אחת, הוא נולד נימול. לחילופין, כשנולד, ביתו התמלא באור אלוהי. הפרשנים דנים באריכות בחלק השני של הפסוק בו יוכבד מסתירה את משה מהמצרים, שרצחו כל זכר שנולד ליהודים.

הרמב"ן נותן הסבר מעניין מאוד על מעשיה של יוכבד:

ידוע שכל הנשים אוהבות את ילדיהן, שהם יפים, והן היו עושות הכל כדי להגן על עליהם. עם זאת, המשמעות של "הטוב" (שהיא ראתה טוב מיוחד) היא שהיא ראתה שקורים לו נסים, ולכן חשבה בלבה שמשהו פלאי יכול לקרות. כתוצאה מכך, כשלא הצליחה להסתיר אותו יותר, היא בנתה סל קטן וחשבה שהוא ינצל באמצעות ניסים.

ברור בפירוש הרמב"ן כי ליוכבד היה אומץ לפרוץ את הנורמות. היא הייתה אמיצה בכך שניסתה להציל את משה בכך ששלחה אותו לאורך הנילוס בסל. כל זה היה בגלל הנסים שהיא ראתה ביחס למשה כפי שהזכרנו קודם. אפשר לשאול על הסבר הרמב"ן, מה היה כל כך ייחודי במעשיה של יוכבד להציל את בנה? האם אף אם לא הייתה עושה הכל כדי להציל את ילדה מפגיעה?

גבורה של יוכבד לא נבעה רק מתפקידה כאם. הייתה לה ראייה כדי להיות מסוגלת להעריך את הנסים שהיתה עדה לה. היא האמינה שבתקופה שבה כאב, מוות ועבדות הקיפו אותה, שכל סוג של מאמץ יכול להשפיע לטווח ארוך, במהלך העבדות במצרים, אפילו אם מעולם לא הייתה חושבת לעשות מעשה נועז כמו לנסות להסתיר את ילדה ולשלוח אותו לאורך הנילוס כדי שיימצא וינצל. יוכבד העריכה את הנסים שראתה ולא סונוורה מהאווירה הסובבת אותה.

הלקח שיוכבד ודוד המלך מלמדים את העם היהודי הוא שלא משנה כמה צער וייסורים אנו עוברים, אסור לנו להסתנוור לעולם, אל לנו לחלום! במקום זאת, עלינו לראות את הניסים הסובבים אותנו, להכיר בהתקדמות שעשינו ולהלל את הצעדים הגדולים שעשינו כדי להגיע למצב זה. ה' נתן לנו את הכוח להמשיך כל עוד אנו מעריכים את מה שהוא עשה עבורנו. הוא נתן לנו מתנה יפה, ארץ ישראל. אז נהיה מודעים לברכות שקורות לנו. בואו נחזור לארצנו, זהו הנס שלנו. בואו נחיה אותו, ננשום אותו ונקבל אותו בזרועות פתוחות.