בהר-בחוקותי/דניאלה גודמן

חז"ל מוצאים נקודות דמיון בין שנת השמיטה, הפותחת את פרשת בהר, ליום השבת, הנקראות שתיהן שבת.

שבת – "ויום השביעי שבת לה' אלוקיך" (שמות כ', י')  שמיטה – "ושבתה הארץ שבת לה'" (ויקרא כ"ה, ב')

בשתיהן יש ספירה של 6 ימים/שנים שבהם אנו מצווים לעבוד לפני היום/השנה השביעית. שתי השבתות משלימות זו את זו, שבת בראשית מקיפה את האדם ואת החי ושבת הארץ (שמיטה) מוסיפה את הצומח והדומם למעגל קדושת השבת. כאשר אנו מקיימים את שתי השבתות, אנו מקבלים עלינו את קיומו של ה' ומודים בכך שה' ברא את העולם ולו "הארץ ומלואה תבל ויושבי בה".

"אם בחוקותי תלכו" – רש"י מפרש שאם = התניה. התוצאה היא שאם "בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמורו" אז תזכו ב"ונתתי גשמיכם בעתם, ונתנה הארץ יבולה, ועץ השדה יתן פריו" ואך אם יתקיים ההפך, אז התוצאות יהיו עגומות. הגמרא במסכת עבודה זרה (ה'.) מרחיבה ואומרת ש"אם בחקתי תלכו אין אם אלא לשון תחנונים" (בבקשה בחוקותי תלכו). האם ה' באמת מתחנן שנלך בדרכיו? זה נשמע מוזר שה' יעשה כן.

הנציב מוולוז'ין מביא מדרש חז"ל המפרש את המילה "בחוקותי". "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ", אלה הם חקים שבהם חקקתי את השמים והארץ, שנאמר "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיה לג, כ"ה):

• חוקים שבהם חקקתי את השמש ואת הירח, שנאמר "כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חקת ירח וכוכבים לאור לילה" (שם ל"א, ל"ד);
• חוקים שבהם חקקתי את הים, שנאמר (משלי ח', כ"ט) שנאמר "בשומו לים חקו";
• חוקים שבהם חקקתי את החול, שנאמר (ירמיה ה', כ"ב) "אשר שמתי חול גבול לים"
• וחוקים שבהם חקקתי את התהום, שנאמר (משלי ח', כ"ז) "בחוקו חוג על פני תהום", חוק וחוג לגזירה שווה (ויקרא רבה).

כל הנהגת הטבע מוגדרת במילה חוק ועל כך מפרשים חז"ל במדרש "חוקה חקקתי" – "ואם אתם בחוקותי תלכו" אז העולם יתקיים. משמעות הדברים היא שה' היתנה תנאי במעשה בראשית, שהוא ברא את העולם אבל לעולם יש מטרה והיא שעם ישראל יקיים את התורה.

ה' מבקש שנשמור על התורה והמצוות כדי להצדיק את קיומו של העולם – ה' ברא את העולם בבראשית. קיומו הוא העולם היא ראשית והתורה היא ראשית בעולם. אין קיום ומשמעות ללא התורה. הרב דוד לאו אומר שהקב"ה ברא את העולם עם אזורי זמן שונים כדי שבכל זמן נתון יהיה מי שעוסק בתורה. כשבמקום אחד ישנים אז בצד השני של העולם עוסקים בתורה ומקיימים מצוות, שנאמר "כֹּה אָמַר יְהוָה אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי". לו עמי שומע לי, אז יש הצדקה לקיומו של העולם והוא מחזיק מעמד. ואז ה' יכול לקיים את "ונתתי גשמיכם בעתם, ונתנה הארץ יבולה, ועץ השדה יתן פריו" והעולם יהיה עם כל מה שדרוש לנו כדי לחיות בו ולעסוק בתורה.