ראה – בני ישראל

הרב עזרא פרידמן

בפרשתנו אנו למדים על כך שהבעת אבלות של יהודי צריכה להיות במסגרת הגיונית. כאשר נשמה עוזבת את העולם, אנו מצווים לא להגזים בהבעת האבלות באמצעות גרימת נזק פיזי לעצמנו, לפי הפסוק (דברים, י"ד:א'):

בָּנִ֣ים אַתֶּ֔ם לַֽיקֹוָ֖ק אֱלֹהֵיכֶ֑ם לֹ֣א תִתְגֹּֽדְד֗וּ וְלֹֽא־תָשִׂ֧ימוּ קָרְחָ֛ה בֵּ֥ין עֵינֵיכֶ֖ם לָמֵֽת

בפירושו לפסוק זה רש"י מסביר (עפ"י החכמים) כי המושג "תתגדדו" משמעו לפגוע בעצמנו כביטוי לכאב ולאבל על המת. מנהג זה של גרימת נזק עצמי הייתה נפוצה אצל הגויים בזמן העתיק. ההגיון מאחורי מנהג זה הוא ברור. למרות שמן הראוי להתאבל על אדם שנפטר, התורה מצווה אותנו שיש לעשות זאת בהגיון, כי כאשר אדם מתמלא בצער רב כל כך שהוא פוגע בעצמו, תגובתו מצביעה על חוסר הבנה של הקשר הבסיסי בין האדם לקב"ה. כאשר נבין את הקשר בין הקב"ה לעם ישראל, קשר של אב לבן, היחס והמעשים שלנו מקבלים משמעות חדשה. ברגע שנכיר בעובדה שהקב"ה מנהל את העולם עם מטרה ברורה והגיון אינסופי, הבעת האבלות שלנו תהיה מתאימה בהתאם לחוקים שניתנו בתורה.

בנוסף, השימוש במילה "בנים" תומך עוד יותר בקשר הייחודי שקיים בינינו לבין הקב"ה. פסוק זה הוא המקום היחיד בתורה שבו הקב"ה מכנה את עם ישראל "בנים", הבעת אהבה עמוקה.

כאשר נבין את הקשר אב-בן בין הקב"ה לעם ישראל, נבין שפגיעה עצמית אינה משיגה את מטרתה. אב פועל מתוך אהבה ודאגה לבנו, ולכן מכוון לדברים הטובים ביותר עבורו. הבנתנו המוגבלת של דרכיו של הקב"ה עלולה לגרום לכך שהאבלות תוריד אותנו כלפי מטה. אך, כאשר הקשר שלנו עם הקב"ה הוא ראשון במעלה, אפילו האבלות הינה במסגרת ההגיון.

הסיפור הבא מדגיש את הדברים לעיל:

באוקטובר 1994, החייל נחשון וקסמן נחטף בידי החמאס. עם ישראל התאחד בתפילה ובקיום מצוות. רחבת הכותל התמלאה עד אפס מקום ביהודים מכל הסוגים אשר באו להתפלל לקב"ה לשיבתו הביתה של נחשון. אמו פנתה לנשות ישראל וביקשה מהן להדליק נרות, ורבות הדליקו נרות בערב שבת בפעם הראשונה בחייהן. כאשר נודע על הירצחו הטראגי של נחשון, דאגתו הגדולה ביותר של אביו הייתה שלא תהיה נפילת אמונה בתוך העם היהודי. ברגעי הצער הקשים ביותר שלו, הוא פנה לעם ישראל ואמר "כמו שכל אב היה רוצה תמיד להגיד 'כן' לבנו, לפעמים הוא גם צריך להגיד 'לא'. אבינו שבשמיים שמע את תפילתנו ולמרות שאיננו מבינים מדוע, תשובתו הייתה 'לא'".

גם בזמנים הקשים ביותר, שנדע תמיד שהקב"ה נמצא תמיד עמנו, מקשיב לתפילותנו ותומך בנו לכל אורך הדרך.