שבת חול המועד / נורית רפפורט

יצאנו ממצרים. השארנו את הקשיים שלנו מאחור. צר, אילוצים, מגבלות, מהשורש מצרים. זוהי העבודה שעשינו בהכנות לקראת חג הפסח – ניקינו את הבית שלנו, ואת עצמנו, בישלנו, קנינו, הכנו, טיפלנו במשפחות שלנו, והתמקדנו בסביבה המיידית שלנו.

ואז, ערכנו את ליל הסדר, העברנו את המסורות שלנו לעצמנו ולמשפחות שלנו. פסח: דיברנו על חירות. מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? היינו עבדים במצרים, עד שה' הוציאנו מעבדות לחירות. עזבנו בחיפזון, ללא היסוס או רגע להתלבט. לא היה זמן לחשוב לאן אנחנו הולכים. לא היה זמן להתכונן. המצות שלנו מסמלות את המצב הזה. הקב"ה אמר לנו ללכת, והלכנו.

ומה עכשיו? לאן מועדות פנינו? לאן אנחנו הולכים? הגענו לצומת דרכים. מאחורינו צבא מצרים הגדול והחזק. לפנינו הים. מה עלינו לעשות? אנחנו מתחילים להרהר ולהתלונן. אנחנו מטילים ספק בהחלטתו של ה'. "האם הבאת אותנו כל הדרך עד לכאן, כדי לתת לנו למות במקום הזה".

וכאן נכנסת האמונה לתמונה.

אם הקב"ה הוציא אותנו ממצרים, אז יש לו תכנית בשבילנו. כל מה שהקב"ה עושה הוא לטובתנו. הקב"ה הוא אבינו הרחמן. הוא אוהב אותנו.

אנחנו צריכים לקפוץ. בדיוק כמו נחשון בן עמינדב. לקפוץ עכשיו. שוב. מבלי לתת למחשבות לכרסם בנו ולעצור אותנו. אנחנו צריכים להתקדם הלאה ולדעת שה' נמצא איתנו.

לאן אנחנו הולכים? למה לחצות את הים?

כדי לקבל את התורה, ההוראות הבסיסיות לחיים שלנו – איך אנחנו צריכים לחיות, להתנהג, להתייחס זה לזו, לנהל קשרים בינאישיים, לנהל קשר עם הקב"ה.

ראשית עלינו לחצות את הים – להתגבר על הפחדים שלנו ולהאמין בה'. אמונה.

הכל מה'. יש מטרה!

הקב"ה הוא אבינו שבשמיים. הוא אוהב אותנו וכל מה הוא עושה הוא לטובתנו.

מי ייתן ונזכה לראות את הגאולה השלמה ואת ביאת המשיח במהרה בימינו.

שבת שלום וחג שמח