שלח – משמעותה של אחריות

הרב עזרא פרידמן

אחריות היא מילה מאוד חזקה – מילה עם כל כך הרבה משמעויות. ילדים צריכים להיות אחראיים ולשמור על החפצים שלהם. קציני צבא אחראיים למעשיהם של החיילים שלהם. מנכ"לים אחראיים לירידה ברווחים. אחריות היא מילה חשובה שנשמעת כל כך הרבה פעמים עד שלפעמים אנחנו כבר לא יודעים למה היא מתכוונת. בקצרה, אחריות משמעה, שאנו כיהודים צריכים להבין שלא משנה מה קורה מסביבנו, לא משנה כמה סבוך המצב, האדם הינו אחראי בלעדי לעצמו. רעיון זה הוא כל כך מרכזי ביהדות בגלל שזו דת שמקיפה את כל פניו של הקיום האנושי: מחשבה, דיבור ומעשה. קשר זה מלמד אותנו שיעור בסיסי ביותר, שכל מחשבה או מעשה היא החלטה שנעשתה בידי אדם, ובידי אותו אדם באופן בלעדי. המושג "להיות יהודי טוב" הוא, לדעתי, ניגוד מובנים. אנחנו עסוקים בעבודת ה' בעולמנו ומעשים טובים הם חלק משמעותי ביותר בכך. למרות שבמובנים רבים של החיים אנחנו עומדים בפני מצבים קשים ומאתגרים, אם לא נבין שאנחנו אחראים למעשנו, איבדנו ערך יסודי ביהדות.

רעיון חשוב זה מופיע בפרשתנו. פרשת שלח מציגה בפנינו את אחד האירועים הטרגיים ביותר בהסטוריה היהודית. עם ישראל שולח מרגלים לתור את ארץ ישראל וכאשר הם חוזרים, הם מפחידים את העם בכך שהם מצהירים שלא ניתן יהיה להתגבר על העמים הגרים בה ולנצח אותם. בני ישראל כל כך נבהלו ממה שהם שמעו שהם מאשימים את הקב"ה על "מסע מבוזבז" וטוענים שעדיף לחזור למצרים. ה' מעניש אותם ומוליך אותם במדבר במשך 40 שנה. רק הדור הבא יזכה להיכנס לארץ ישראל.

סיפור המרגלים ותגובת עם ישראל מופיע פעמיים בתורה, פעם בפרשתנו ומאוחר יותר בספר דברים. מעניין לציין את ההבדלים הרבים שבין שני התיאורים. בספר דברים התורה מתארת את המרגלים המשבחים את הארץ, אך עם ישראל נענש בגלל שלא רצו להיכנס לארץ והעדיפו לחזור למצרים. אך, בפרשת שלח, האירוע מתואר כולו, כלומר, המרגלים סיפרו כמה יפה היא הארץ, אבל אז טענו שלא היה סיכוי לכבוש אותה. למה יש הבדל בין התיאורים בשתי הפרשות? התשובה היא שהתורה אינה רק ספר הסטוריה והיא באה ללמדנו ערכים חשובים ביותר בחיים, בצורות שונות.

סיפור המרגלים אירע כפי שמסופר בפרשתנו. בספר דברים אנחנו צריכים ללמוד משהו אחר. עם ישראל שמע את הדברים הנוראים של המרגלים והגיב בצורה שלילית. ניתן לשער שזה לא הוגן להאשים את עם ישראל, כי התגובה שלהם הייתה מוצדקת. אבל זה לא נכון. למרות שניתן להצדיק את הדאגה של בני ישראל מהדיווח של המרגלים, הם היו אחראיים לתגובה שלהם. לא משנה כמה קשה היה להם, הם היו צריכים לנהוג אחרת. הם היו אחראיים למעשיהם ולא יכלו להצדיק את מעשיהם בדברי המרגלים.

כדי להמחיש רעיון זה ביתר שאת, דמיינו דיון בבית המשפט בו גנב מעיד כי הוא זכאי, וזאת בגלל שהוא הלך לגנוב רק בגלל שזה מה שאמרו לו לעשות. האם הגיוני לזכות את הגנב? עם ישראל יכול להגיד שהמרגלים הם אשמים. אבל ה' כתב בתורתו שעם ישראל בחר לעזוב מרצונו, כדי ללמד את הדורות הבאים, שבסוף, כל אחד צריך לקחת אחריות.

זהו שיעור כל כך חשוב לכל יהודי. אם נהיה מודעים לכך שאנחנו אחראיים למעשנו וכי יש לנו שליטה עצמית למנוע עוול כלשהו, נוכל תמיד להצליח בעבודת ה' בצורה נכונה. פעמים רבות בחיים אנשים בורחים מאחריות, אבל מה שהם לא מבינים הוא שכיהודי אני אף פעם לא יכול לברוח מאחריות. האחריות שלנו היא להיות יהודי ירא שמיים. ללא קשר לנסיבות, עלינו לקדש שם שמיים בכל מעשה ובכל מילה שלנו. בואו נשמור על ערך זה ולא נשכח שאנו אחראים למעשנו.