קרח – כוונות טובות

הרב עזרא פרידמן

בעולם שלנו המעשים מגדירים את האדם. רעיונות נחמדים ומילים מתוקות אינם נשמעים כרציניים, אלא אם כן מצטרף אליהם איזה מעשה במציאות. ביהדות, למעשים שלנו יש משמעות נצחית. בניגוד לדתות אחרות, לא ניתן לבטל את המעשים שלנו באמצעות התנצלות או "לתת את הלחי השניה". ביהדות, כדי לכפר על המעשה, חייב להיות מעשה אמיתי כדי להפגין כפרה, כמו קרבן או נוכחות באותו המצב בו חטא האדם ואז הימנעות מחזרה על אותו המעשה. מצד שני, לא משנה עד כמה עמוק המעשה של אדם, יש תמיד מקום מיוחד לכוונותיו הטובות. ה' רואה ויודע הכל על היהודי – רצונותיו, מחשבותיו וכוונותיו. כפי שהזכרנו כמה וכמה פעמים במאמרים הקודמים, כל היסודות של המהות שלנו קשורים – המחשבות, המילים והמעשים. למרות שהמעשים ואפילו המילים שלנו קשורים לעבודת ה' שלנו, היהדות מכירה בחשיבותן של הכוונות. אנחנו כיהודים יכולים ללמוד ששיפור כל פן של האישיות שלנו, עושה אותנו לאדם טוב יותר. כאשר המחשבות, המילים והמעשים שלנו נמצאים בכיוון הנכון, אנחנו מגיעים לרמה רוחנית גבוהה יותר.

בפרשתנו נוכל ללמוד מסר זה. קרח מאתגר את המנהיגות של משה בצורה המגעילה ביותר. קרח מנסה לשכנע את עם ישראל שמשה רבנו רוצה להקים דיקטטורה בעם ישראל וכי ישנן דרגות ביהדות (כהן, לוי, ישראל) בגלל המניפולציה של משה. קרח הצליח לשכנע כמה מבני ישראל שדרך מנהיגותו, הוא יכול להיות קדוש בדיוק כמו משה ואהרן. קרח התעקש שהמחנה שלו יתחרה עם משה, אהרן והכהנים האחרים. קרח ועדתו הכינו את הקטורת שיקריבו לה'. בסוף ה' העניש את כל העדה והאדמה בלעה את קרח ואת 250 האנשים שהיו איתו. לאחר המקרה, ה' ציווה על משה לעשות משהו שנראה מאוד מוזר (במדבר, י"ז:1-3):

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

אֱמֹ֨ר אֶל־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן וְיָרֵ֤ם אֶת־הַמַּחְתֹּת֙ מִבֵּ֣ין הַשְּׂרֵפָ֔ה וְאֶת־הָאֵ֖שׁ זְרֵה־הָ֑לְאָה כִּ֖י קָדֵֽשׁוּ׃

אֵ֡ת מַחְתּוֹת֩ הַֽחַטָּאִ֨ים הָאֵ֜לֶּה בְּנַפְשֹׁתָ֗ם וְעָשׂ֨וּ אֹתָ֜ם רִקֻּעֵ֤י פַחִים֙ צִפּ֣וּי לַמִּזְבֵּ֔חַ כִּֽי־הִקְרִיבֻ֥ם לִפְנֵֽי־יְהוָ֖ה וַיִּקְדָּ֑שׁוּ וְיִֽהְי֥וּ לְא֖וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

ה' ציווה את אלעזר (בנו של אהרן) לאסוף את המחתות שנשארו מהקטורת של קרח ועדתו, כדי להשתמש בהם למזבח. למה יבקש ה' להשתמש במחתות של אלה שמרדו נגד משה ולשים אותם במקום הקדוש ביותר? הרמב"ן ופרשנים אחרים מימי הביניים מרחיבים על רעיון מוזר זה. לאלה שהצטרפו לקרח היו כוונות טהורות, הם רצו להיות קדושים ולהתקרב לה'. הם לא חשבו כמו קרח, ולמרות שטעו ומרדו נגד משה, הכוונות שלהם היו מבוססות על אידיאלים טהורים.

למרות שהדבר נראה מוזר ביותר, ה' רצה ללמד את עם ישראל שהוא רואה את כל הכוונות הטובות. בגלל שכל כך חשוב להפנים רעיון זה, ה' השתמש במחתות שנשארו ממעשיהם של חוטאים כחלק מהמזבח שלו. הפרשנים מדגישים שרק המחתות של אלה שהיה להם רצון עז להתקרב לה' נותרו, אבל לא מזכירים שהמחתה של קרח נותר. לקרח היו כוונות מרדניות. כל התכנית שלו היתה אנוכית ורעה. ולכן, לפי מקורות שונים, המחתה שלו נבלעה יחד עמו, כמו של אחרים שהצטרפו למרד. רק אלה שכוונותיהם היו טהורות, מחתותיהם שימשו למזבח.

בעולם המלא והדורש שלנו, יהודים רוצים לראות תוצאות. ביהדות התוצאות והמעשים הינם חיוניים, אבל אסור שדברים אלה ימנעו מאיתנו לחלום, לקוות לעזור ולשפר את חיינו ואת חייהם של אחרים דרך כוונות טובות. באופן אירוני, לפעמים כאשר חסרים לנו כוונות טובות ורעיונות יצירתיים, הדבר מונע מאיתנו לנסות את מזלנו ולפעול בתחומים אחרים. עלינו תמיד לנסות ולהתרכז כדי לראות איפה נוכל לעזור לרענו. עלינו להיות יצירתיים וייחודיים. אם נמקד את הכוונות הטובות שלנו לכיוונים הנכונים, בסוף נצליח לעשות את הדבר הנכון. יש כאלה שבאמת רצו להתקרב לה', אך קרח הוביל אותם שולל.

בדור שלנו לרבים מאיתנו יש כוונות באמת טהורות, אך למרבה הצער, אנחנו עושים טעויות קשות. טעויות אלה עלולות לגרום לנו לחטוא ולחלל את התורה הקדושה שלנו. אם היינו מכוונים את הכוונות האלה לה', היינו יכולים להשיג תוצאות חיוביות ביותר. אסור לנו לשכוח שה' דואג לנו ומעריך את כל הכוונות הטובות שלנו. אבל מחובתנו, כאנשים יראי שמיים, לנצל את הכוונות האלה ולהביא אותם לידי מעשה.