בזמן שהינך הולך קדימה, תמיד הסתכל אחורה

הרב עזרא פרידמן

השרשרת של ההסטוריה היהודית הינה אחת מהיסודות אשר הצליחה לקיים את היהדות במשך אלפי שנים. כדי באמת להפנים את המסורת הקדושה שלנו, עלינו להבין ברמה מאוד עמוקה את הראיה שלנו את העבר. כיצד צריך יהודי בן המאה ה- 21 לראות ולנתח את הדורות שקדמו לו? כיצד יכול היבט הזמן להשפיע על עבודת ה' שלנו? בפרשתנו נוכל למצוא תשובה חבויה.

פרשת השבוע, פרשת קדושים, מלאה במסרים בסיסיים ביהדות, כמו "ואהבת לרעך כמוך" והאיסור נגד גניבה ורמיה. המצוה לכבד ואף לירא את הורינו מופיעה באחד הפסוקים הראשונים בפרשה (ויקרא, י"ט:ג'):

אִ֣ישׁ אִמּ֤וֹ וְאָבִיו֙ תִּירָ֔אוּ וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

מדוע מצמידה התורה את המצוה לירא את ההורים לשמירת שבת? האם יש קשר עמוק בני שתי מצוות אלה? הרב יעקב קמינצקי נותן תשובה מעניינת. לשתי המצוות יש מסר זהה: לחבוק ולכבד את העבר. הרב קמינצקי מסביר שהמסר של השבת היא להזכיר לנו לא לשכוח לעולם שנבראנו בידי הקב"ה ואיננו אלה שהתחילו את העולם הזה. לכבוד להורים יש אותו המסר. עלינו להכיר בכך שההורים שלנו גידלו אותנו באהבה ובמסירות רבה וכי אם נשכח זאת, כאילו אנחנו פוסלים את העבר.

ניתן לקדם רעיון זה אף יותר, כפי שכותב הרב קמינצקי. החברה המודרנית רואה את עצמה כחברה המפותחת והמוסרית ביותר בהסטוריה. רבים לועגים למסורות עתיקות או לנורמות חברתיות קדומות, ואילו אחרים רואים את הדורות הקודמים כאילו חסרו יכולת אינטלקטואלית. לפי דעה זו, על הדור המבוגר יותר לכבד את הדור הצעיר, ולא להיפך. אך היהדות רואה את הדברים אחרת. ככל שנתקדם אחורה בדורות אנחנו מוצאים שהרוחניות הייתה בדרגה מאוד גבוהה. כאשר עם ישראל קיבל את התורה הוא היה ברמה רוחנית מאוד גבוהה וכל דור מתרחק מאותו רגע ייחודי בהסטוריה. במשך דורות רבים לא זכינו לנבואה, שהיא דו-שיח ישיר בין ה' לבין עם ישראל. כאשר הייתה נבואה בישראל, לאנשים היתה היכולת הרוחנית לזכות בקשר ישיר עם הקב"ה. ככל שאנו מתרחקים מאותה המציאות, כך אנו מתרחקים מהכוח הגדול ההוא.

רעיון זה ביהדות נקרא "ירידת הדורות" ומשמעו שעלינו לחבק ולהוקיר את האבות שלנו להעריך את הדרך שבה הם הסתכלו על העלם, למרות שעל פני השטח הדברים עלולים להיראות קצת מגוחכים בגלל שאנחנו חושבים שאנחנו כל כך מתקדמים. לחכמינו ולדורות אחריהם היתה מערכת ערכים ייחודית והיכולת העצומה להעביר את הדברים. כאשר אנחנו רואים אותם, אנחנו רואים את המסירות הרבה לתורה ולמצוות, הרצון העז לא לוותר אפילו על פסיק אחד. עלינו לקבל את ההשראה ממאפיינים אלה.

לרעיון של "ירידת הדורות" יש השלכות גדולות ביותר על אורח החיים הדתי שלנו. למשל, די נדיר לתלמיד חכם מודרני להתעמת באופן פומבי עם תלמיד חכם שחי לפני 1500 שנים, מתוך כבוד לרמה הרוחנית של הדורות הקודמים.

ולמרות קיומו של המושג "ירידת הדורות", הוא הרבה יותר מורכב ממה שהוא נראה. למרות שלדורות הקודמים היו יתרונות רבים לעומתנו, מצד שני אין שאלה שבעת המודרנית, גם יש יתרונות רבים. פיתוח הטכנולוגיה והמדע במאה השנים האחרונות העשיר כל תחום מחיינו. העולם התקדם ברמה מוסרית, הן בתחום זכויות האדם והן בזכויות סוציאליות בסיסיות. העולם המתורבת הרבה יותר מודע לצרכים של אנשים אחרים.

גם העם היהודי הגיע לדרגות גבוהות של הצלחה. היהודים פורחים בכל תחום של החברה. חזרנו לארץ מולדתנו לאחר אלפיים שנות גלות ודיכוי. הגאווה היהודית אף פעם לא היתה חזקה יותר. כיצד מיישרת המציאות המודרנית קו עם הרעיון היהודי של "ירידת הדורות"? התשובה היא שבתחומים מסוימים בוודאי יש יתרונות רבים לדורות הקודמים. אך, בו בעת, הקב"ה בירך אותנו גם בדור שלנו בכלים הנחוצים לנו כדי לחזק את "עבודת ה'". זו אולי תעלומה, אך הרעיון של "ירידת הדורות" וההישגים המדהימים של המאה ה- 21 בכל זאת יכולים לדור בכפיפה אחת. דבריו של הפילוסוף מימי הביניים Bernard of Chartres אודות "ננס על גבי ענק" או "Nanos Gigantum Humeris Insidentes", מבטא רעיון זה בצורה הטובה ביותר. משמעות רעיון זה הוא שאנו יכולים לכבד את העבר ובאותו הזמן לנצל את הכלים שניתנו לנו כדי לקדם את ההווה.

רעיון מעשי זה של שילוב "ירידת הדורות" עם ההמצאות המודרניות ניתן לראות ביום השואה והגבורה, שאנו מציינים השבוע. באופן הסטורי היו חילוקי דעות בנוגע לציון יום זה בלוח השנה. בשנות ה- 50 של המאה הקודמת ממשלת ישראל ביקשה להכיר במרד היהודי בגטו וורשה ולהתמקד פחות בטרגדיות של השואה. הרבנות הראשית דאגה מכך שלפי ההלכה, חודש ניסן הוא זמן של שמחה ויום זה אינו תואם לכך. בנוסף, הרבנות הראשית כבר בחרה את יום י' בטבת (יום צום) לזכרון נרצחי השואה. בסוף, אנו מציינים את שני הימים. מורי ורבי, הרב חיים דרוקמן, טוען כי יש לזכור את שני ההיבטים של השואה. י' בטבת הוא יום שבו אנו אבלים על חורבן המקדש. זהו זמן מתאים לבכות ולהתאבל על זוועות השואה. אך, בו זמנית, נוכל לראות על מרד גטו וורשה, בנוסף למעשי גבורה אחרים במהלך השואה, כדרך יציאה מתוך הגלות החשוכה לעבר העצמאות של העם היהודי – אותו אנו חוגגים ביום העצמאות. זוהי דוגמא לדרך שבה נוכל לחבק את העבר וללמוד את המסרים שעלינו ללמוד, בזמן שאנו מוצאים דרכים להעשיר את העתיד באמצעות העוצמות הייחודית שלא היו לאבותינו בזמנם.