שאלה שנשאלת רבות בימינו היא כיצד יש לקשר בין מעשה לבין כוונה. אם אדם נותן צדקה, אך לא עושה זאת בלב שלם, האם עליו לקבל שכר על מעשה זה? אם אדם לא התכוון לפגוע באחר, אך אכן פגע בו, האם ניתן לסלוח לו על מעשה זה? ניתן לשאול אותה שאלה גם בנוגע לכוונה שאינה קשורה למעשה כלשהו. אם לאדם הייתה כוונה לעזור לחבר, אך בסוף הוא לא עשה זאת, האם יקבל שכר על כך?  לדיכוטומיה חשובה זו יש גם משמעות עמוקה בתחום הדת. מה חשוב יותר בעבודת ה' – הכוונה או המעשה? לקב"ה יש היכולת לראות את מה שבליבו ובמחשבתו של כל אדם. מה חשוב יותר לקב"ה, שאדם יהא יהודי טוב במחשבותיו, אך יעשה רק מצוות מעטות, או שיהא יהודי העושה מצוות רבות, אך ללא כוונה אמיתית?