בהר – יהדות מחוברת למציאות

הרב עזרא פרידמן

איש חכם פעם אמר: "אדם דתי הוא אדם פתי". ההשקפה המודרנית רואה את האדיקות של הדת כמשהו המנותק מהמציאות. כל הדתות מצפות מהאדם לדרגה מוסרית גבוהה ורואות את התרבות באור החיובית ביותר האפשרית. נראה שרעיון זה נוגד את מה שבאמת קורה בעולם. צדיקות גמורה אינה יכולה להתקיים בעולם שבו רווחים תחרות ורמאות.

הדעה הזאת על היהדות אינה נכונה, מאחר והיהדות מכירה היטב במורכבות של החברה והיא מקבלת את העובדה שכל העולם אינו פועל על פי אותם סטנדרטים מוסריים. כאשר נקרא בעיון את מצוות התורה, אנחנו יכולים לראות איך התורה יכולה להתאים את עצמה לשינויים ולעזור ליהודי הצדיק להצליח בעולם הגדול ללא צורך להתעסק ברמאות או חוסר-ביושר. המצוות מראה לנו שאנחנו יכולים להצליח בעולם העסקים והפוליטיקה מבלי לכופף את החוקים ואת הערכים המוסריים המופיעים בתורה. ניתן לראות זאת בהלכות ריבית, המופיעות בפרשתנו (ויקרא, כ"ה):

וְכִֽי־יָמ֣וּךְ אָחִ֔יךָ וּמָ֥טָה יָד֖וֹ עִמָּ֑ךְ וְהֶֽחֱזַ֣קְתָּ בּ֔וֹ גֵּ֧ר וְתוֹשָׁ֛ב וָחַ֖י עִמָּֽךְ׃ אַל־תִּקַּ֤ח מֵֽאִתּוֹ֙ נֶ֣שֶׁךְ וְתַרְבִּ֔ית וְיָרֵ֖אתָ מֵֽאֱלֹהֶ֑יךָ וְחֵ֥י אָחִ֖יךָ עִמָּֽךְ׃

קיים איסור מקראי נגד לקיחת ריבית מיהודי. איסור זה חל גם על הלווה וגם על המלווה. פרטי ההלכה מאוד מפורטים ומסובכים. חכמינו טוענים שגם אם אדם משלם לספק מחיר גבוה יותר כדי לקבל מוצר מהר יותר, מעשה זה נכלל באיסור של לקיחת ריבית מיהודי. התורה מתארת את הריבית במילה "נשך", שמשמעה "לנשוך". היא מרחיבה את המושג ללמדנו כי ריבית היא כמו נשיכת נחש. אין זה משנה כמה קטן הוא הסכום, הוא יכול להתרחב ולגרום נזק רב. לקיחת ריבית אולי נראית כמעשה רווחי בתחילה, אך, לבסוף היא תגרום ללווה "להידבק" בחובות כבדים. לאחר קריאת הדעה על חוסר המוסריות של ריבית לפי התורה, מוזר שמאוחר יותר, בספר דברים, התורה טוענת שמותר, ולעתים זו גם מצוה, לקחת ריבית מלא-יהודים:
לַנָּכְרִ֣י תַשִּׁ֔יךְ וּלְאָחִ֖יךָ לֹ֣א תַשִּׁ֑יךְ לְמַ֨עַן יְבָרֶכְךָ֜ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בְּכֹל֙ מִשְׁלַ֣ח יָדֶ֔ךָ עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃

אם לקיחת ריבית היא מעשה לא ראוי, אז היא צריכה להיות אסורה גם ליהודים וגם ללא יהודים. ה"תורה תמימה" (הרב ברוך אפשטיין) מסביר שריבית יכולה להיות משהו מאוד חיובי (במידה הנכונה). ריבית היא חלק מהותי מכלכלה פורחת. ריבית מעודדת פעילות עסקית ומאפשרת לעסקים קטנים ולמשקיעים גדולים לקדם הסכמים רווחיים. אם היה נאסר על יהודים לקחת הלוואות או לגבות ריבית, הם לא היו מצליחים לשרוד מבחינה כלכלית. בנוסף, ללא-יהודים אין איסור לקחת ריבית מיהודים. במצב כזה, ניתן היה לצפות מיהודים לשלם ריבית ללא-יהודים, אבל לא להיפך.
לפי התאוריה של ה"תורה תמימה", נראה שליהודים מותר לקחת ריבית מיהודים אחרים. אבל יש הבדל משמעותי בין השניים. התורה מבינה שהריבית היא חלק חשוב מכלכלה מצליחה ומפתח להצלחה כלכלית בעולם הגדול, אבל עדיין טמונה בה סכנה. בגלל שהיהדות מלמדת אותנו שכל היהודים הם אחים, התורה מקדמת את הקשר הקדוש בין כל היהודים ואוסרת על לקיחת ריבית ביניהם. התורה מבינה עד כמה חשובה לקיחת ריבית לקשרים לעולם הרחב, ומצד שני מבינה שליהודים צריכים להיות סטנדרטים גבוהים יותר והם צריכים לעזור לנזקקים ללא מוטיבציה של רווח כלכלי. ה"תורה תמימה" ממשיכה ומסבירה שבמהלך השנים, הצורך בהלוואות רווח בעולם היהודי ולכן חכמינו פיתחו סוג של הלוואות בריבית המותרת בין יהודים – הנקרא "היתר עסקא".
בזמנים המודרניים, שמירת סטנדרטים מוסריים גבוהים היא משימה קשה. מזהירים אותנו שהעולם הוא כמו ג'ונגל וכל מי שנכנס אליו צריך להתנפל כמו אריה כדי לשרוד. כאשר לומדים תורה, המצב הוא בדיוק להיפך. התורה מצפה מיהודי להרחיק את עצמו מכל דבר הקשור לרמאות וזיופים. כאשר מעמיקים בלימודי התורה ובדברי החכמים במהלך הדורות, אנחנו רואים שהתורה יכולה להחדיר בנו אמת ויושר, ובאותו הזמן, לחשל אותנו כדי שנוכל להשתלב ולהצליח בעולם הסובב אותנו.