תרומה – מאוחדים כאומה

הרב עזרא פרידמן

הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הרב קוק) נודע, בין היתר, בזכות דעותיו על החשיבות של עם ישראל ביהדות. לדבריו, גורם מכריע באמונה הדתית הוא הרעיון שאדם חייב להרגיש מחובר ומחויב כלפי העם היהודי בכללותו. נקודת מבט זו אינה מפחיתה בדרך כלשהי את החשיבות של העבודה הדתית האישית. ובכל זאת, יהודי שדואג אך ורק לעבודת ה' האישית שלו, אך מרגיש מרוחק מעם ישראל בכללותו, חסר בו יסוד מכריע של היהדות. פילוסופיה זו אינה פרי המצאתו של הרב קוק, ונראה שהיא מופיעה מספר פעמים בכתבי החכמים. ובכל זאת, כתוצאה מהדיכוי של הגלות, הרעיון של "כלל ישראל" נחלש בקרב היהודי העממי. בפרשתנו, רעיון מודגש זה בצורה החזקה ביותר עבור העם היהודי.

בפרשת תרומה, התורה מפרטת בצורה נרחבת את המצוה לבנות את המשכן. מספר פרקים בספר שמות דנים בחומרים המדויקים ובמידות של המשכן וכליו. פרשנים רבים דנים בסיבה שהתורה מקדישה כל כך הרבה זמן לנושא זה. אולי נוכל להעלות נקודת מבט נוספת בנוגע למצוות המשכן.

כאשר התרוה מתחילה לספר על המצווה לבנות את המשכן, היא מציינת שהדבר הראשון שיש לבנות הוא "הארון", מקום בו ישימו את התורה שבכתב. לאורך כל התיאור של המשכן, התורה ממשיכה להשתמש בסגנון הציווי, כמו "תבנה", "תשים" "תעשה". כאשר התורה מצווה על בניית המשכן, הטקסט הוא ברבים, ולא ביחיד. כאשר התורה מפרטת את הפריטים האחרים שיש לבנות, השפה היא ביחיד. מדוע יש הבדל כזה בין הפסוקים? הרמב"ן עונה כי הארון מייצג את התורה, כי עשרת הדברות נמצאים שם. התורה אינה רק לחכמים, אלא כל אחד מעם ישראל יכול ללמוד ולהרגיש מחובר לתורה. ולכן, המצוות הקשורות לבניית הארון מופיעות ברבים, כדי להראות שהתורה שייכת לכולם. נוכל לראות מהפירוש של הרמב"ן כי כל העם חייב להרגיש מחובר לתורה וכי ה' רוצה שכל אחד ירגיש חלק במתנה הזו שהוא נתן לעם ישראל. אולי יש פירוש אפילו עמוק יותר לסוגיית היחיד/רבים. אפילו לפני המצווה של בניית הארון, כאשר משה רבנו שומע בפעם הראשונה על המשכן, התורה משתמשת בסגנון רבים (שמות, כ"ה:ח'):

וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם׃

הפניה ברבים ממשיכה לכל אורך הפסוקים הקשורים למצוות הארון. השינוי מרבים ליחיד מופיע כאשר מתארים את יצירת הכלים הקדושים האחרים, כדי להראות שה' רוצה שהעם יתאחד. את האמת, כל המטרה של בניית המשכן היא לאחד את עם ישראל. בכדי לאחד בצורה אמיתית את העם היהודי יש צורף במיזם משותף, מטרה משותפת. לאחר הקדושה העילאית של קבלת התורה בפרשת יתרו והפנמת הרעיון של מערכת אזרחית בפרשת משפטים, מגיעה פרשת תרומה כדי לאחד את עם ישראל כאומה דרך בניית המשכן. כל עם ישראל היה מעורב במיזם הרוחני הזה וכך, כולם הבינו את הכח של עבודה משותפת והמסר שקדושה אמיתית קיימת כאשר יש אחדות בעם. מצוות המשכן מתחילות ברבים כדי להנחיל בעם היהודי את החשיבות של להיות ביחד. לאחר שעם ישראל החל את משימתו, התורה חוזרת ליחיד בגלל שעם ישראל לא ראה את עצמו כיחידים העושים את עבודתם לבדם (ברבים). הם ראו את עצמם כאומה, כישות אחת. בנקודה מסויימת במהלך בניית המשכן. עם ישראל הבין שהוא אומה מגובשת.

זהו שיעור חשוב גם לנישואין. כאשר זוג מתחתן, בהתחלה הם צריכים להתרגל לחיות זה עם זו. בתחילה הם מרגישים שהם חיים ביחד כשתי ישויות נפרדות. כאשר הקשר ביניהם גובר, הם כבר לא מרגישים כשני יחידים נפרדים, כי הם פועלים כזוג ועושים פעילויות כמשפחה. כדי שהנישואין יחזיקו מעמד, צריך להיות להם חזון משותף, אידיאל לשאוף אליו, ומשם הם הופכים ליחידה אחת.

כעם, על כל יהודי להפנים את ההרגשה שאחדות העם היא חשובה ביותר וכי כל יהודי חייב להרגיש שהוא או היא הם חלק בלתי נפרד מעם ישראל, וצרכיו. למרות שה' נתן לעם ישראל 613 מצוות, אף יהודי אינו יכול לעשות את כולן. יש מצוות שנעשות רק בידי מלך יהודי ויש מצוות שנעשות רק בידי בעלי מקצוע מסוימים. יש מצוות לחקלאים, ללויים או למורים. רק עם ישראל כעם שלם יכול לשמור על כל התורה. ה' מצווה אותנו כעם לשמור את התורה, ולא כיחידים. רעיון זה יכול לשנות את הדרך שבה אנו עובדים את ה' ולהשפיע על הדרך שבה אנו שומרים מצוות. בדיוק כמו במשכן, כיום עלינו למצוא דרכים להתחבר לבני בריתנו היהודים, עלינו למצוא את הדרך להתחבר ולאחד את כולם. דרך חזון משותף לא רק נתחבר לאחינו היהודים, אך גם נעבור מלהיות יהודים להיותנו העם היהודי.