שמיני – הסקת מסקנות וחיבור

הרב עזרא פרידמן

כל הורה יכול להעיד על כך שבנקודה מסוימת בהתפתחות של הילד שלו, הם מגיעים לשלב ה"למה"? במהלך ההתפתחות שלהם ילדים מתחילים לראות את העולם מזוויות שונות. הם מתעניינים בכל מה שקורה סביבם. הם נהיים סקרנים ומתחילים לשאול "למה" בכל הזדמנות. למה השמיים כחולים? למה אנשים מתים? למה אנחנו לא יכולים לראות את ה'? אלה הן מקצת השאלות הטיפוסיות שהורים שומעים מילדיהם. הורים מבינים שבשלב זה של ההתפתחות כל מה שהם צריכים לעשות זה לתת תשובה פשטנית מאוד כי זה מה שילדם צריך. ילדים לא יכולים תמיד להבין את עומקה של המציאות, אז הורים חייבים לתת להם את התשובות להן הם זקוקים בשלב זה של חייהם.

יש רעיון דומה, אך הרבה יותר עמוק, ביהדות. כל יהודי מתעניין בסיבות ובהגיון מאחורי קיום המצוות. הצורך בהבנה מעמיקה יותר אינה רק לצורך גירוי אינטלקטואלי, אך הוא מסייע ליהודי להפנים ולהתחבר עם עבודת ה' שלו. החכמים במהלך הדורות כתבו ודנו בסיבות השונות לקיום כל מצוה ומצוה. אך מרכיב חיוני, לפיהם, היא שהסיבה לקיום המצוה לעולם אינה המהות האמיתית של המצוה ואסור לנו אף פעם להאמין שהן אכן כך. הסקת המסקנות וחיבור של מצוות עלול להיות חרב פיפיות. מצד אחד, כאשר אנו, כיהודים, יכולים להתחבר לקיום המצוות ברמה שכלית, ניתן להעלות גם את המסירות ואת הלהט שלנו בקיומן. אך, מצד שני, ברגע שהסיבות לקיום המצוות כבר אינן רלוונטיות לנו, אנחנו עלולים לחשוב שקיום המצוות אינן רלוונטיות. למצוות יש קשר נצחי לעולמנו. כפי שטוען המהר"ל, המצוות הן מזון רוחני שהוא תמיד מזין. החשיבות של חיפוש סיבות והגיון בקיום המצוות אינה המטרה, אלא היא אמצעי להשגתה, וכאשר אנחנו מבינים את המסר, אנו יכולים באמת להתחיל לנצל את ההגיון שאנו מוצאים בספרות הרבנית.

המצוות המפורטות בפרשת שמיני הביאו למחלוקות קשות בנוגע לסיבה לשמירת כשרות. פרשנים רבים מציעים הסברים יצירתיים לחובה לאכול בהמות כשרות ולאיסור של אכילת בהמות טרפות. הרמב"ם, במורה נבוכים, מציע כי ההבדל בין בעלי חיים כשרים ללא-כשרים נובע מהסיבה שה' רוצה שנוכל מזון בריא ומזון לא-כשר הינו פשוט פחות בריא. הרשב"ם (נכדו של רש"י) מסכים לדעה זו. הרמב"ם טוען שבשר חזיר, למשל, הינו מבהמה מאוד לא הגיינית ולכן אכילת בשרה עלול לגרום למחלות. הרב יצחק ארמה מתנגד נחרצות לדעה זו. הוא טוען שטענה בריאותית מורידה את התורה לרמה של מדריך לבריאות, ולא לרוחניות. הרב ארמה גם טוען שלא-יהודים מותרים לאכול אוכל לא-כשר ולא נראה עליהם שהם סובלים ממחלות מיוחדות. הרב ארמה נותן סיבה אחרת אפשרית להלכות הכשרות. המזונות המותרים עשויים להכיל ויטמינים ומינרלים שהם טובים לבריאות והמזונות האסורים עלולים להכיל סוכרים מזיקים ופחמימות ריקות. מזון כשר מכיל ערכים תזונתיים רוחניים. ה' רוצה שהיהודים יגיעו לדרגה רוחנית גבוהה יותר ולמזון חומרי עלול להיות השפעה חמורה. ולכן, ה' מתיר ליהודים לאכול מזונות המכילים את הערכים התזונתיים הרוחניים שאנו זקוקים להם. לא-יהודים זקוקים לערכים תזונתיים רוחניים אחרים ולכן משטר האכילה שלהם שונה.

הרמב"ן ואבן עזרא מציעים גישה שלישית המשלבת את הדעות של הרמב"ם והרב יצחק ארמה. הרמב"ן ואבן עזרא טוענים ששתי הדעות נכונות. יש היבטים בצורת האכילה היהודית שהם לצורך בריאות נאותה ויש היבטים שהם לצורך השפעה רוחנית. לפי דעה זו, הלכות הכשרות נעוצות הן באידיאלים הרוחניים והן באידיאלים הפיזיים ושניהם חשובים לתזונתו של היהודי.

לאחר קריאת מחלוקת זו, עלינו לשאול: איזו תשובה נכונה? התשובה היא שכולן. כפי שאמרנו לעיל, החשיבות מאחורי מציאת סיבה לקיום מצוות היא כדי שהיהודים יוכלו להתחבר לעבודת ה' שלהם ולהעשיר אותה. המצוות הן חלק בלתי נפרד מהקשר בין ה' לעם ישראל. אבל כל אחד צריך למצוא את התדירות שבה הוא יכול להתחבר ולמקסם את עבודת ה' שלו. יש כאלה החשים כי הקשר הפיזי מחבר אותם יותר לצורך באכילה כשרה. מצד שני, יש כאלה המתחברים להשפעות הרוחניות השליליות של מזון לא-כשר ויש כאלה המתחברים לשתי הדעות. דרך מחשבה זו יכולה לפתוח את עיניו של היהודי ולסייע לו להתעמק בכל היבט של קיום מצוה. קיים הרבה עומק מאחורי קיום המצוות ועלינו לפתוח את הלב ולראות איפה אנחנו אישית מתחברים בצורה הטובה ביותר.

בעולם המודרני חשוב מאוד לא לבצע את המצוות מתוך הרגל או שגרה. המצוות חייבות לרגש אותנו ולהיות אמיתיות. יהודים רבים מתנגדים למסורת היהודית בגלל שהם רואים כל כך הרבה יהודים מקיימים מצוות מתוך הרגל, ללא משמעות. אסור ליהודי להתבייש לשאול "למה", להתעמת ולפתח הבנה עמוקה יותר של כל מצוה ומצוה. כיהודים, אנחנו זקוקים לקשר אמיתי לה' ולתורה כדי להצליח לשמור על אורח חיים של מצוות. בואו נתעמק בקיום המצוות של ה', כי מתוך הבנה צרופה של המצוות נגיע לקשר עמוק אף יותר.