פרשת ויחי – התמונה הגדולה

פעמים רבות בחיים שלנו איננו יכולים כבני אדם להבין מדוע קורים לנו דברים טובים או רעים. לפעמים אנחנו תוהים למה התכוון הקב"ה. לפעמים אנחנו חשים עצובים, מבולבלים, ואפילו כועסים על הדרך שבה מתפתחים דברים בחיינו. במשך מאות שנים דנו פילוסופים ותיאולוגים ברעיון של התערבות אלוקית וחקרו נושא זה לעומק. גם ביהדות חולקים מיטב חכמינו על הדרגה שבה מתערב הקב"ה בעולם. אין ספק שיש לו כח ויכולת לבנות, להרוס או לשנות כל דבר בעולם. היבט זה הינו יסוד ביהדות. עובדה היא שהרמב"ם כולל רעיון זה בי"ג עיקרי האמונה שלו. הרמח"ל (הרב משה חיים לוצטו) ואחרים טוענים שלקב"ה יש השגחה פרטית על כל יצור חי בעולם. אם עלה נשר מעץ, זה בגלל שהקב"ה בחר בכך. הרמב"ם נוקט בגישה אחרת. לדעתו, קיימת השגחה פרטית צמודה יותר על שומרי תורה ומצוות, מאשר על הרשעים. בנוסף, יש דברים בעולם הקורים במקרה וה' בוחר לא להתערב בכל מצב. הוא קבע את חוקי הטבע ונותן להם לפעול על פי הטבע. עלינו להבין שאין זה משנה מהי דרגת המעורבות האלוקית, לרוב איננו יכולים לראות את התמונה הגדולה, למרות שה' מתכנן תמיד את הטוב ביותר עבורנו. כדי לראות זאת, עלינו להאמין ולהיות סבלניים. במאמר זה, נחקור את הרעיון של השגחה פרטית ואת הדרך שבו עקרון חשוב זה יכול להשפיע על החיים שלנו.

בפרשתנו אנו קוראים על סוף חייו של יעקב אבינו. הוא מברך כל אחד מבניו לפני פטירתו. פרעה, מתוך כבוד ליעקב וליוסף, מארגן הלוויה הראויה למלך. משיבים את גופתו לארץ ישראל וקוברים אותו בארץ. כאשר יוסף חוזר למצרים אחיו חרדים שמא ירצה כעת להתנקם בהם על מה שעשו לו, כי קודם לכן חשש מפני יעקב אביהם. ליוסף היתה הזדמנות. מיד עם חזרתו מארץ ישראל, אחיו כורעים בפניו ומציעים עצמם כעבדים, בתקוה שירחם עליהם. יוסף מתפלא ועונה לאחיו באופן מאוד ייחודי (בראשית, נ:י"ח-כ'):

וַיֵּלְכוּ֙ גַּם־אֶחָ֔יו וַֽיִּפְּל֖וּ לְפָנָ֑יו וַיֹּ֣אמְר֔וּ הִנֶּ֥נּֽוּ לְךָ֖ לַעֲבָדִֽים:  וַיֹּ֧אמֶר אֲלֵהֶ֛ם יוֹסֵ֖ף אַל־תִּירָ֑אוּ כִּ֛י הֲתַ֥חַת אֱלֹהִ֖ים אָֽנִי: וְאַתֶּ֕ם חֲשַׁבְתֶּ֥ם עָלַ֖י רָעָ֑ה אֱלֹהִים֙ חֲשָׁבָ֣הּ לְטֹבָ֔ה לְמַ֗עַן עֲשֹׂ֛ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לְהַחֲיֹ֥ת עַם־רָֽב.

יוסף אומר לאחיו שכל מה שאירע בינו לבינם היה חלק מהתכנית הגדולה להציל את משפחתו של יוסף ולהביא ליצירת העם היהודי בארץ מצרים. יוסף טוען שאף פעם לא יפגע באחיו בגלל שהוא מבין את התמונה הגדולה. המלבי"ם מסביר שיוסף הבין שהקב"ה רצה שהמשפחה היהודית הראשונה תינצל מהרעב והתרחשות זו היה אמורה להציל את כולם. המסר של יוסף הוא שה' תמיד מתערב ברמה הרחבה יותר של האירועים. המלבי"ם אומר שהתערבות אלוקית היא אכן ברמה האישית, אך כדי להוציא את משפחתו של יוסף מארץ ישראל למצרים, היה על הקב"ה לתכנן את התכנית הגדולה.

הרב צבי יהודה הכהן קוק נודע באומרו כי למרות שחכמים חולקים על הדרגה הספציפית שבה יש לאדם השגחה פרטית, תמיד יש השגחה אלוקית על עם ישראל בכללותו. מה שקורה לעם היהודי תמיד נמצא בגדר השגחה אלוקית. הישרדותו של העם היהודי היא הוכחה לאמונה זו. היהודים מהווים פחות מאחוז אחד מאוכלוסיית העולם, ובכל זאת שרדנו דיכוי ונסיונות אין-קץ של המעצמות הגדולות ביותר במהלך ההסטוריה להכחיד אותנו, ובכל זאת, הם אינם קיימים, ואנחנו פורחים.

חזרתו של העם היהודי לארצו, לארץ ישראל, לאחר אלפיים שנות גלות, תחיית השפה העברית, אשר לא הייתה בשימוש במשך מאות שנים והפרחת המדבר בפרחים ובשדות שופעים הינם הוכחה מספקת לתכנית האלוקית לעם ישראל. אנו, כיהודים, תמיד צריכים לראות את התמונה הגדולה, הדרך שבה עם ישראל הולך, ולא רק להביט בחיים הפרטיים שלנו. אין זה סוד שכל סוכנות חדשות סוקרת ללא הרף את האירועים בארץ ואת המלחמה שלנו בטרור. לארה"ב ולאירופה יש דברים הרבה יותר חשובים לטפל בהם, אבל הדיונים על עתידו של עם ישראל בארץ ישראל הפכו לחלק בלתי נפרד ממדיניות החוץ שלהם. ניתן ללמוד רבות רק מתוך מבט על המכשולים עמם התמודד העם היהודי במאה ה- 21: אחדות, התמדה, הודיה, וגאווה בדת ובהסטוריה שלנו. השיעור הראשון צריך להיות מודעות: מודעות לכך שיש תכנית גדולה. אסור לנו לשכוח שיש כוח עליון שתמיד "מושך בחוטים". בואו נתמקד בכך ונראה תמיד את התמונה הגדולה.