כי תשא – להתמקד באמונה

הרב עזרא פרידמן

אמונה בכוח עליון היא יסוד בסיסי בכמעט כל דת. אחוז ניכר מאוכלוסיית העולם במהלך הדורות האמין ביישות עילאית אשר ברא את העולם. העקרון הבסיסי ביותר של היהדות היא שהקב"ה ברא את העולם והוא שולט בכל לפי רצונו. לפני מאות שנים התקיימו הרבה דתות לא-מונתיאיסטיות, כמו פוליתיאיזם, פגניזם וסוגים אחרים של עבודה זרה. דתות אלה היו נפוצות בתרבויות ובמדינות רבות.

היהדות מתייחסת לכמעט כל סוגי הדתות הלא-מונותיאיסטיות כעבירה חמורה. הסיבה היא, כפי שמוזכר לעיל, שהקב"ה הוא אחד ורק הוא שולט לבדו בעולם. בנוסף לכך, בגלל שה' אינו יישות חומרית, למרות שהוא שולט בעולם הפיזי, במהותו הוא חייב להתעלות מעל לעולם הפיזי. האיסור של עבודה זרה הוא אחד העבירות החמורות ביותר ביהדות. אנו למדים זאת מתוך החוקים הנוגעים לעבודה זרה או לפוליתיאיזם.

כמעט בכל העבירות המוזכרות בתורה, אין חובה (ברוב המקרים) למסור חיי אדם במטרה למנוע גרימת עבירה. למשל, אם אדם חולה מאוד בשבת, החשיבות של הצלת חיים גוברת על הצורך בשמירת שבת. ולכן, מותר להסיע את החולה לבית החולים גם בשבת. אך, ישנם שלוש עבירות שנאמר עליהן "ייהרג ואל יעבור".

אחת מעבירות אלה היא עבודה זרה. התורה מנסה בכל כוחה להרחיק את היהודי מעבודה זרה, שאסור אפילו להנות מכל דבר הקשור לפוליתיאיזם. אסור ליהודי אפילו להיכנס למקום תפילה הקשור לפוליתיאיזם. ברור שה' מאוד מודאג מכך שליהודי יהיה קשר כלשהו עם אלים אחרים. למה ה' צריך לדאוג כל כך? הרי שבימינו, עבודה זרה היא חלשה יותר, וניתן לשער שהרבה יותר קל לשמור עקרון דתי בסיסי כזה לעומת הצורך של עבודת אלילים.

בהשוואה לעבירות אחרות, אין איסור מובהק נגד השתתפות במלחמה. בגלל חומרת העבירה של רצח, ה' היה צריך לאסור אפילו לראות משהו אלים, כדי להרחיק אותנו מביצוע עבירה חמורה, כמו רצח או תקיפה. אך, בנוגע לפעילות מינית לא-מוסרית יש לאדם דרגות שונות שבהן יכול להגן על עצמו. הסיבה לכך היא שקיימת נטיה גבוהה אצל אנשים להגיע לפעילות מינית, למרות שאין צורך חזק להאמין בפוליתיאיזם. כדי להאיר את האיסור הזה, נבחן מקרה מעניין בפרשת השבוע.

התורה מספרת לנו על אחת העבירות החמורות ביותר בהסטוריה היהודית, חטא העגל. כל מי שלא למד את פרטי האירוע הנורא הזה עלול לתהות על קביעה זו. לפני מספר שבועות קראנו על קבלת התורה בהר סיני ועם ישראל שהיה עד להתגלות של הקב"ה. והנה תוך זמן קצר לאחר קבלת התורה, איך עם ישראל הצליח לחטוא בצורה כל כך קשה?

קושי זה נדון בידי פילוסופים יהודיים רבים ואדון כאן באחת התשובות. כאשר בני ישראל ראו שמשה אינו יורד מן ההר, הם חשו צורך למצוא גורם שיקשר בינם לבין ה'. ולכן עשו את עגל הזהב כדי להתקרב עוד יותר לה'.

הכוזרי, עבודה פילוסופית יהודית שנכתב בידי הרב יהודה הלוי, דן בנושא זה לעומק. בזמנים עתיקים עבודת אלילים הייתה נפוצה וגם אמונה בגורמים המשמשים סוכן ביניים לאל, כמו השמש והירח. עם ישראל חש צורך להתקרב לה', והם היו זקוקים לכלים נוספים כדי להרחיב את היכולת הרוחנית שלהם. ההשתחוות לעגל הזהב לא הייתה אמורה להיות תחליף לקב"ה. העגל היה אמור לקרב את העם לה'. כאשר נבין נקודת מבט זו, נוכל לראות דרך נוספת להבין את האירוע. חטא העגל אינו נראה חמור כפי שחשבנו בהתחלה, בגלל שהוא נבע חלקית מצורך אמיתי לעבוד את ה'. ואם נקבל הסבר זה, מדוע היה העונש כל כך חמור ולמה התורה מתארת את המקרה בצורה כל כך קשה? התשובה היא שזה לא משנה מה היו כוונותיו של עם ישראל, וזה לא משנה מה הייתה התרבות הדתית באותו הזמן, עם ישראל נמצא ברמה רוחנית אחרת. בני ישראל, במיוחד ברמה הרוחנית שהיו לאחר קבלת התורה, היו צריכים לקבל עונש חמור. בגלל הרמה הרוחנית הגבוהה, מעשה זה נחשב חמור ביותר והעונש הקולקטיבי היה מתאים. בתחומים רבים בחברה שלנו, אנו מצפים מהמנהיגים שלנו לנהוג על פי סטנדרטים גבוהים יותר מהאדם הפשוט.

מסר חשוב שנוכל ללמוד מהדברים של הרב יהודה הלוי הוא שבמיוחד כאשר האמונה הינה חזקה, גם אז עבודת אלילים יכולה לצמוח. הרמב"ם מתאר כיצד לאחר מותו של האדם הראשון, פרחה עבודת אלילים. הוא מציין זאת בתחילה, בגלל שזו הייתה דרך להגביר את הרוחניות של האדם. התורה דאגה לכך שאולי נרצה למצוא דרכים חלופיות להגיע לה', ובדרך זו נרחיק לכת ולבסוף נשכח את ה' לגמרי ונשבע אמונים לאלים אחרים. הפילוסופים היהודיים דנים בכך שהמרחק הבסיסי בין עבודת אלילים למונותיאזם הוא קצר מאוד. המקור לדברים אלה נובע מהצורך ברוחניות, בנוסף לחשיבות האמונה ביישות עליונה. למרות הדת, ואולי יחד עמה, כאשר ממשיכים במעשים אלה, התוצאות עלולות להיות הרות אסון.

הרמב"ם מציין שלמרות שההבדל בין הנצרות והאיסלם לבין היהדות הוא שדתות אלה אסורות (לפי הרמב"ם הנצרות אסורה הרבה יותר מהאיסלם), העובדה שהן מבוססות על מערכת אמונית, מסייעת לאנושות להתקרב לגאולה. יש להבין את דבריו של הרמב"ם בזהירות רבה. אסור להאמין בפוליתיאזם בתכלית האיסור, אך העדר אמונה קשה עוד יותר. בזמנים מודרניים התפתחה תופעה חדשה, אתאיזם. אמונה לפיה אין כח עליון, ולתנועה זו אין קוד מוסרי או אידיאלים לקראת העתיד. וזה מאוד מפחיד. העקרון הבסיסי של האמונה, אם משתמשים בה בצורה נכונה, יכולה לקדם את האנושות לדרגה גבוהה יותר, כדי שתוכל ליצור, לבנות ולסייע איש לרעהו. גם בזמנים הקשים ביותר, עלינו לשמור על האמונה בה', לא רק ברמה אישית אלא גם ברמה רחבה יותר. אפטיה ואנוכיות הן סימפטומים של תנועות כמו אתיאיזם. התפקיד שלנו כעם ישראל אינו רק להראות לעולם את כוחנו כעם הנבחר של הקב"ה, אלא להביא את העולם קרוב יותר לאמונה.

במאה ה- 21, כאשר עם ישראל צומח ומתפתח בארץ ישראל, כאשר יהודים אינם חוששים להצהיר את הקשר הנצחי שלהם לקב"ה, כאשר לימוד התורה פורח בכל מקום, עלינו להאיץ את הקשר שלנו לאמונה שלנו, וכך אנו מקווים שנוכל להפיץ את עקרון האמונה בכל רחבי העולם.