פרשת מקץ – היהדות דת של מעשה

הרב עזרא פרידמן

 חכמינו כתבו במסכת אבות (פרק ג', משנה ט"ו):

הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נדון והכל לפי רוב המעשה

משמעותו של מסר זה הוא שגם אם הקב"ה יודע את העתיד ודן את האנושות לכף זכות עד כמה שניתן, אנו נידונים לבסוף על המעשים שלנו. דתות רבות מבוססות על אמונה, אך יש להן מספר מועט מאוד של מנהגים מעשיים. לעומתן, היהדות מלאה במצוות דתיות מפורטות המקיפות את כל תחומי החיים שלנו. התורה נותנת לנו הלכות כשרות, הלכות ברכות על כל סוג של אוכל, ואפילו הלכות על הדרך שבה יש לספר את השיער. מטרתן של כל ההלכות הללו היא לראות שלא די באמונה בלבד ולהיות יהודי טוב "בלב" אינו שווה לשמירת מצוות. כדי להקדיש את עצמנו לקב"ה ולמטרה של תיקון העולם, עלינו קודם כל לפעול על פי האמונה שלנו. כפי שהזכרנו לכל אורך חומש בראשית, לכל אחד ואחד מסיפורי האבות יש מסר עמוק וחשוב לדורות הבאים. בפרשתנו דברים אלה מוצגים בצורה ממשית ודינמית.

לאחר שהושלך לכלא על האשמות שווא, יוסף מובא לפני פרעה כדי לנסות להסביר את משמעות החלום שלו וזאת לאחר שפרעה התייעץ עם כל שריו אבל לא קיבל את פרשנותם לחלום. יוסף שומע את פרטי החלום ומסביר לפרעה שמשמעות החלום הוא שכעבור שבע שנים ישרור רעב בארץ מצרים, אך השבע השנים הראשונות תהיינה מלאות. יוסף אומר לפרעה שעליו להתכונן לרעב באחסון ואגירת מזון ופרעה ששומע את הדברים ובטוח שזה הפירוש הנכון לחלומו. הוא ממנה את יוסף כמשנה למלך מצרים. מדוע שמע פרעה לקול יוסף והאמין לפרשנותו את החלום? מדוע היתה הפרשנות של יוסף משכנעת יותר מזו של חרטומי מצרים? מדוע הסכים פרעה לשמוע בקולו של יוסף יותר מאשר לחכמיו? התשובה היא שיותר מכך שיוסף פירש את החלום, הוא גם נתן לפרעה ייעוץ מעשי. יוסף סיפר לפרעה שמשמעות החלום היא להראות שהוא כמנהיג, יש את הכלים לסייע לעמו לשרוד את השנים הקשות. כאשר שמע פרעה את הדברים, הוא ידע שיוסף צדק. חכמיו הציעו לו הרבה הסברים יצירתיים, אך אף אחד מהם לא היה מעשי. פרעה ידע שהמסר של החלום היה קשור לפעולה מסוימת, למשהו מעשי.

מכאן אנחנו לומדים שמנהגים דתיים אינם רק אמונה עממית. זוהי הדרך שבה אנחנו מכניסים את האמונה לתוך המציאות. היהדות מלאה כל כך בפרטים ובמצוות מעשיים, כדי להראות שצריך לפעול אם רוצים לממש את האמונה. יש להפוך כל רעיון טוב וכל ערך לפעולה מעשית. ניתן ליישם כל שיעור משמעותי לעולם המעשה.

בשנות ה- 30 של המאה ה- 20 דנה הפרלמנט הפולנית במספר חוקים שהיו יכולים להשפיע על שלושת מליוני היהודים שחיו במדינה. באותה העת היו מספר יהודים חברים בפרלמנט. יהודים אלה לא היו דתיים. להיפך, הם סלדו למנהגי חבריהם היהודים. במהלך הישיבות הם לעגו למנהגים היהודיים. הם צחקו על הדרך שבה היהודים קשרו את שרוכי-נעליהם בדרך מסוימת או רחצו ידיים לפני שאכלו. אחד מחברי הפרלמנט הלא-יהודיים שמע את דבריהם ואמר שזה מדהים שהיהדות יכולה למצוא משמעות ורוחניות גם בפעולות הכי יומיומיות. הפוליטיקאים היהודים השתתקו. כיהודים, עלינו להעריך את המנהגים הדתיים שלנו. עלינו לנצל את ההזדמנויות שניתנו לנו לעבוד את ה' בכל רגע ביום. לא מספיק להאמין. עלינו להפוך את האמונה למשהו אמיתי, ומעשי.