דרישת ציון – לכבוד יום ירושלים- 2

בס"ד, עש"ק בחקותי התשע"ט, נב' שנה למלחמת ששת הימים.

הרב יהושע כ"ץ

מהדורה מורחבת

ג. בפרק קלז' בתהילים – "על נהרות בבל" נקבעה סיסמתנו: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי".

רש"י כותב שם ש"כנסת ישראל אומרת כן". מכאן המקור לעשיית זכר לחורבן, במיוחד בעת שמחה העלולה להשכיחו. צא ולמד הנקבע בהלכה, ומקורו בתלמוד, שבעת שמחת חתן וכלה מניחים אפר במקום פאר-תפילין, בראש החתן, או שוברים כוס, ונהגו שהחתן עושה כן, כדי להעלות זיכרונה של עיר האלוקים על ראש השמחה (הלכה שנקבעה באורח חיים ובאבן העזר).

יש להבין מהי תכלית זכרון זה?

הפתרון נמצא במשנה (ראש השנה פרק ד' וגם בסוכה פרק ג'): "התקין רבן יוחנן בן זכאי (שהיה בדור החורבן) ליטול לולב כל שבעה – זכר למקדש".

כמקור לעשיית זכר למקדש מביאה הגמרא (ר"ה ל,א וסוכה מא,א ) פסוק מירמיהו (ל,יז):

"ציון היא דורש אין לה"!  ודורשת הגמרא: "מכלל (=מכאן למדים) דבעי (=שצריכה) דרישה".

נסביר: מביקורתו של ירמיהו למדים לכל הדורות כי שומה עלינו לדרוש את ירושלים.

 ומהגמרא המביאה זאת כמקור ל"זכר למקדש" נבין כי דרישת ירושלים היא מטרת ה"זכר".

ומהי דרישה?    הרמב"ן על הפסוק "ותלך לדרוש את ה'" אומר: "ולא מצאתי דרישה אצל ה' רק להתפלל". הרמב"ן מביא כמה פסוקים, מנביאים ומתהילים, המעידים על כך. אמנם הוא מדבר על דרישת קרבת ה', אבל ברור שיכולים אנו להרחיב דבריו ולומר שגם דרישת ירושלים משמעותה זהה: בקשת קרבת ה' דרך ירושלים הבנויה, שתיבנה בב"א..

נמצא שמטרת זכרון ירושלים היא הדרישה, הבקשה בכל לב, אל ה' שיבנה אותה, ושתחזור להיות משכן לשכינה, מרכז לעבודה, מרכז התורה (ראה להלן), מרכז לעליה, המעיין למשפטי התורה.

בגמ' בבבא בתרא (כא,א) אמרו שרבי יהושע בן גמלא (כהן גדול בבית שני, רש"י) הוא זה שייסד שיהיו מושיבים מלמדי תינוקות (=מורים לתלמידים צעירים) בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר.

והגמרא מספרת שם שקודם לכן התקינו "שיהיו מושיבים מלמדי תינוקות (רק) בירושלים, מאי דרוש?, כלומר מה המקור שדווקא ירושלים מתאימה למטרה זו? והתשובה נאמר: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיהו ב'). וכך נמשך תקופה מסוימת, שהעלו את הילדים לשם.

פרשו התוספות שם:

 "לפי שהיה רואה (="התינוק") קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה [ומותר לי להוסיף שכנראה הם נפגשו גם בחכמי הסנהדרין], היה מכוון ליבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה", כדדרשינן בספרי: "למען תלמד ליראה וגו' – גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד. לפי שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו, והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה, היה גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה". (הרחבה מעניינת לנושא זה בספר החינוך מצוה שס').

כאן יש לציין את הפסוק המיוחד "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו" (תהילים קב). פסוק זה הובא בסוף כתובות כמקור למנהג רבי חייא בן גמדא שהיה מתפלש בעפרה של ארצנו הקדושה.

רש"י בתהילים שם מביא מדרש אגדה: "כשיצא יכניה וגלותו נשאו עמהם מאבני ירושלים ועפרה לבנות להם בבבל בית כנסת". גם הם ראו כנראה בזה "זכר", ובדרכם רצו את אבניה ואת עפרה.

וכאן נראה לפרש שכשם שהמילה "דרישה" משמעותה הפשוטה לדרוש, לבקש בתוקף, והוראתה היותר עמוקה לבקש קרבת ה' בתפילה;  גם המילה "רצו", משמעותה הפשוטה היא שהיה להם רצון, השתוקקות; והוראתה העמוקה היא תפילה מקרב לב.

ובכן, "רצו עבדיך את אבניה" וגו' הוא התיקון ל"ציון היא דורש אין לה", ומקבילה ל"בעי דרישה", בקשת חזרת השכינה. ההתפלשות בעפר של רבי חנינא בר גמדא היא ביטוי לצער על גלות השכינה והתחנונים לחזרתה.

 ד. בכל התפילות בימות החול, שבתות ומועדים, ובברכת המזון [ומעין שלוש] – אומרים אנו בקשות על בניינה השלם של ירושלים, על השבת העבודה לבית המקדש והחזרת השכינה בעוצמתה כקדמותה. (על פי דברי החינוך מצוה צה').

נשתדל בכל לבנו שלא תאמרנה מן השפה ולחוץ.

"ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך". "הטובה – זו ירושלים" (כמו "ההר הטוב הזה". ע"פ ברכות מח), כאן המקור לברכה השלישית של ברכת המזון.

מוטל עלינו להכיר בטובה, ולדרוש בתפילה את ההר הטוב ["כי מציון תצא תורה – ואין טוב אלא תורה"], והלבנון [בית המקדש, המלבין עוונותיהן של ישראל]. ירושלים צריכה דרישה הנובעת מהבנה עמוקה מה משמעותה עבור כולנו.

כשם שעלינו לדרוש את ה' בתפילה שהיא עבודה שבלב, כך עלינו לדרוש את ירושלים מכל הלב.

 

ה. הדורשים את ירושלים בתפילה ו"רצו את אבניה ואת עפרה יכוננו" – מפני שאיפתם לקרבת ה' דרך העיר אשר בה בחר; להם הזכות לדרוש בעוז ובריש גלי מהאומות, ובמקביל גם ממנהיגים תועי דרך בארצנו הקדושה: אל תעיזו לפגוע לא בקדושתה ולא בשלמותה של מטרופולין של מלך.

כמובן לא די בקריאה אליהם; העיקר הוא להמשיך להשתדל וביתר שאת לחיות ברמה רוחנית המצופה מאתנו כעם ה'.

נאזין לקול הקורא משמים: זכיתם לאתחלתא של גאולת ירושלים! כדי לזכות ולראות בבניינה השלם — חַזקוּ בִּדקה, מַלאוּ אותה בתכנים של קדושה; תנו לילדים והילדות לשחק ברחובותיה, שחוק של שמחה בצניעות וטהרה; תנו לה להיבנות רוחנית, ולא רק פיזית, בתנופה אדירה.

יהי רצון מלפני מלך שהשלום שלו שנזכה במהרה לראות בטוב ירושלים – רבתי עם, המוארת באור חדש אשר על ציון יאיר.  את ירושלים אנו דורשים, ולירו-שלם, יראה שלימה, אנו מקוים. [1]

[1] הדברים נכתבו לע"נ מורנו הגדול לאהבת ירושלים הקדושה והצפיה למקדש, הרב ישעיהו הדרי זצ"ל, שהיה ממחדשי הישוב היהודי בעיר העתיקה, מראשית שיקומה בתשכ"ז ובמשך שנים רבות, תוך הפצת תורה ובניינה הרוחני והפיזי של ישיבת הכותל, שבי' אייר תשע"ט – מלאה שנה לפטירתו. ת.נ.צ.ב.ה.