בא – צדק אמיתי

בפרשת בא התורה מגיעה לשיא הסיפור של יציאת בני ישראל ממצרים. מצרים סופגת את המכה האחרונה ופרעה וכל עמו נפגעים. עם ישראל מקבל את המצוה הראשונה של קביעת הלוח העברי. ולבסוף, מתחיל המסע לארץ המובטחת.

לפני יציאת מצרים, ה' מצווה את בני ישראל לבקש מהמצרים את כלי הכסף וכלי הזהב שלהם. המצרים מפחדים. הם מבינים שעם ישראל הוא העם הנבחר ואסור להם להתעסק איתם. המצרים מוסרים את הזהב והכסף לעם ישראל מיד עם בקשתם. הם מוסרים את הפריטים היקרים להם ביותר לאותם אנשים שהיו עבדים שלהם במשך מאות שנים.

מדוע עם ישראל היה צריך לקחת את כלי הכסף וכלי הזהב מהמצרים? במבט ראשון מעשה זה נראה כגניבה. למה מסרו המצרים את הדברים השייכים להם, אלא אם כן פחדו מאוד מהתוצאות האפשריות אם לא היו עושים כן? פרשנים רבים דנים בהרחבה במצוה לעם ישראל לצאת ממצרים בעושר גדול. במאמר זה נלמד שיעור מאוד חשוב אותו ניתן ללמוד מבקשה מוזרה זו.

כפי שנזכר לעיל, נראה היה שזו דרישה לא-אתית לעם ישראל לקחת את הכלים היקרים של המצרים. ניתן אולי לומר שבני ישראל רצו מעט נקמה כנגד המצרים ושהגיע הזמן שהם יסבלו כלכלית. אך כאשר בוחנים את דבריהם של החכמים, אנו רואים שרעיון זה אינו תואם את דבריהם. בפסוק נאמר (שמות, י"א:ב'):

דַּבֶּר־נָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וְיִשְׁאֲל֞וּ אִ֣ישׁ ׀ מֵאֵ֣ת רֵעֵ֗הוּ וְאִשָּׁה֙ מֵאֵ֣ת רְעוּתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֖סֶף וּכְלֵ֥י זָהָֽב׃

המילה "נא" נראית מיותרת. בדרך כלל כאשר מצווים על מישהו, די להשתמש במילה "דבר". רש"י, בשם החכמים, טוען שהמילה "נא" באה לתת נופך עדין לדרישה. במקום לצוות, ה' מבקש. מדוע בקשה זו שונה מכל המצוות האחרות? הרב שמשון רפאל הירש עונה שעם ישראל הרגיש שלבקשה זו לא היה בסיס מוסרי. בני ישראל לא היו צריכים את עושרה של מצרים ולא חשו צורך להשפיל את המצרים. הסיבה לשינוי בדבריו של הקב"ה היה להראות שיש משהו הרבה יותר עמוק במצווה, מסר סמוי. כאשר עם ישראל ישמע את סגנון הציווי האלוקי, הוא יבין שמטרת לקיחת הכלים מהמצרים לא היה כדי לגנוב מהם, אלא יש כאן מסר הרבה יותר עמוק.

הגמרא (סנהדרין, צ"א.) מתארת שיחה בין היהודים למצרים בזמן המצור של אלכסנדר הגדול על ירושלים. הגמרא מתארת את העם המצרי מאשים את היהודים בגניבת כלי הכסף וכלי הזהב. האנשים עונים שהיו שמחים להחזיר את הכלים, אם המצרים ישלמו להם על העבודה שנעשתה במשך 210 שנות העבדות. אלכסנדר מוקדון פנה אל המצרים, אך לא הייתה להם תשובה. הסיפור מסתיים כאשר המצרים בורחים מהמדינה שלהם, לאחר שלא יכלו לתת תשובה מספקת לאלכסנדר הגדול. המסר כאן הוא שמצרים הייתה חייבת משהו לעם ישראל עבור השנים הרבות של עבדות אכזרית. מסירת הדברים השייכים להם היה מעשה של צדק אמיתי, כי זה היה הדבר הנכון לעשות. עם ישראל היו זכאים לתגמול על שנות העבדות הקשות והסכום הסביר היחיד היה כל עושרה של מצרים.

תשלום זה טומן בחובו מסר אף עמוק יותר. בני ישראל היו עבדים במצרים, עבדים במובן הפיזי והנפשי. הם היו זקוקים למעשה כלשהו אשר יוכיח להם שהם כבר אינם עבדים וכי נעשה להם צדק. אולי באמת לא היה צורך בכל העושר הזה, ה' היה יכול לתת להם את כל מה שהיו צריכים מיד עם כניסתם לארץ ישראל, אך עם ישראל היה צריך לצאת מדפוס החשיבה של עבדים. כפי שראינו קודם, בני ישראל היססו לקחת את הדברים בגלל דרך החשיבה שלהם. כאשר נקשו על דלתות המצרים, הם וודאי חשו פחד נוראי. ובכל זאת, כאשר ראו את הסכמתם של המצרים, הם הבינו שהיתה להם היכולת להשפיע עליהם, להוביל ולא להיות מובלים. הדרישה לקבל את הכלים של המצרים היתה הצהרה הן לעם ישראל והן למצרים שזהו, נגמרה העבדות והמצב אכן התהפך.

גם בימינו אנחנו יכולים ללמוד שיעור חשוב מדרישתו של הקב"ה. חכמינו טוענים שמי שמרחם על אכזרים, סופו להתאכזר לרחמנים. המסר הוא שאם לאדם אין את ההבנה והידע של המשמעות האמיתית של צדק, בסוף תהיה לו השפעה שלילית גם בתחומים אחרים. בפרשה בשבוע הבא, כאשר ה' חוצה את ים סוף, הוא נותן למצרים את העונש שהיה מגיע להם. השאלה היא כיצד יכל עם ישראל לחוש תחושה של צדק? כדי שעם ישראל יפנים את החשיבות של האיזון בין נכון ללא-נכון, ה' התעקש שבני ישראל יקחו את העושר של מצרים. אם עם ישראל היו עוזבים את מצרים ללא כלי הכסף וכלי הזהב, תחושת הצדק של עם ישראל היתה עלולה להיות מעוותת. הם לא היו מעריכים את העובדה שהעולם אינו יכול להתקיים ללא מערכת של צדק. הם היו חייבים לראות את מבטיהם של המצרים כאשר הם לקחו את החפצים האישיים שלהם.

העובדה שעם ישראל לא חש צורך בנקמה היא ראויה לציון, אך במקרה הקיצוני, הוא היה עלול לגרום לאנשים לוותר על הצורך בחוק וסדר. רעיון זה חשוב מאוד בימינו. כאשר אדולף אייכמן נידון למוות בישראל, כמה יהודים ממדינות אחרות שלחו מכתב לממשלת ישראל בו טענו שיהיה זה אכזרי להוציאו להורג. זהו כמובן, היבט מוסרי מעוות הנובע מחוסר הבנה בסיסי של עקרון הצדק. יש נכון ולא-נכון, טוב ורע. הטובים והצדיקים צריכים לגבור, ויש להרוס את הרוע. ה' הודיע לאברהם שבני ישראל יהיו עבדים במצרים ואז יצאו ברכוש גדול. אותו המסר נמסר למשה. יש להעלות על נס את האמת האמיתית והצדק האמיתי. אותו המסר נמסר למשה. זו הסיבה שהדבר נאמר מספר פעמים בתורה עוד לפני שעם ישראל יצא ממצרים. הצדק צריך לגבור, ולא רק בגלל שהרוע צריך ליפול, אלא גם כדי לצדד בצדיקים. העדר צדק עלול לגרום לאפטיה, שהיא מסוכנת באותה המידה. כפי שאמר אדמונד בורק בצורה היפה ביותר: "כל מה שהרוע צריך בשביל לנצח זה שאנשים טובים יעמדו מהצד ולא יעשו דבר".