בשלח – להנות מהנוף

בפרשת "בשלח" אנו קוראים על הנס הגדול בהסטוריה, קריעת ים סוף. חכמינו מפרטים בפירוט רב את ההשפעה של נס זה. כאות תודה והוקרה על הנס, עם ישראל שר שיר הודיה לקב"ה, והיא שירת הים. זו הפעם הראשונה בתנ"ך שבה מופיע שירה כלשהי. עם ישראל מתאחד בשמחה ובהודיה לקב"ה על שהצילם והוציאם ממצרים.

חשוב שנבין כי יציאת מצרים עבור עם ישראל לא היתה רק אירוע הסטורי. להיפך, אירוע זה היה חייב להתרחש כדי ללמד את האנושות שני עקרונות חשובים ביותר. הראשון הוא יצירת עם. עם ישראל היה חייב להיווצר מתוך התנאים הפיזיים והפסיכולוגיים התת-אנושיים שהם חוו במצרים, ומצב זה הוא שהביאם להתאחד. שנית, עם ישראל היה חייב ללמוד את החשיבות של האדרת שמו של הקב"ה בעולם. יצירת עם נבחר מתוך קבוצות אנשים מדוכאת היא שיעור לעולם, שלה' יש את הכח לעשות את הכל. כאשר אנחנו, עם ישראל, עושים מעשים המאדירים את שמו של הקב"ה בעולם, אנחנו מוסיפים רוחניות לעולם הזה. ברמה עמוקה יותר, שני מסרים מוסריים אלה משתלבים. כאשר מאדירים את שמו של ה', עם ישראל מתחזק. המכשולים שאנו כעם התגברנו עליהם, מחזקים אותנו בכל הרמות. אנו נהיים בטוחים יותר בעצמנו, מעניקים יותר מעצמנו, ומתואמים יותר עם הרוחניות שלנו. אנו רואים את הלקחים האלה משולבים עם הביטוי של משה אודות רגשותיו מיד לאחר שירת הים. חכמינו מצטטים (שמות רבא, כ"ג:ג'):

כָּךְ אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ בְּאָז, שֶׁנֶּאֱמַר וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה, וַהֲרֵי טִבַּעְתָּ אוֹתוֹ לַיָּם, לְכָךְ אֲנִי מְשַׁבַּחֲךָ בְּאָז, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: אָז יָשִׁיר משֶׁה.

את המילה "אז" בעברית ניתן להסביר כ"באותו הזמן" או "מאז ועד היום", בהתאם להקשר. החכמים טוענים שמשה השתמש במילה "אז" פעמיים במתכוון. משה אומר שבגלל מה שהוא מרגיש ביחס למה שהתרחש לפני עשר המכות, כך גם במילים אלה אני מאדיר את שמך על הים אשר נקרע. מה משמעות הדברים? מהו המסר של משה? בית הלוי נותן הסבר נהדר שניתן להבינו בצורה הטובה ביותר דרך אנלוגיה.

איש הלך לרופא ונאמר לו שהוא סובל ממחלה חשוכת-מרפא. הרופא הודיע לו שלמרבה הצער נותרו לו שבועיים בלבד לחיות. האיש היה המום אך במשך השבועיים ניסה ככל יכולתו להוקיר כל רגע שנותר לו בחיים. הוא חזר לרופא לאחר שבועיים וחצי ונאמר לו שהוא נס מהלך. המחלה נעלמה כליל!

נשאלת השאלה, אם שואלים את האיש אם היה מעדיף לא לחלות במחלה ולהמשיך לחיות חיים נורמליים או לקבל את האבחנה ואז לגלות שהמחלה נעלמה כליל, מה היה מעדיף? ישנן שתי תשובות לשאלה זו. אחד היה טוען שהאיש היה מעדיף לא לעבור את החוויה המטלטלת הזאת בחיים. למה לסבול ולדאוג ללא סיבה? אבל, ישנה תשובה אחרת. העובדה שהוא סבל מהחוויה, מראה את כוחו והדרו של הקב"ה בעולם. בית הלוי טוען שמשה ועם ישראל היו יכולים להגיד שהם מעריכים את ניסי ה' ואת המסע שהם עברו, אבל אם היו נותנים להם לבחור, אף לא היו עושים זאת שוב. בדבריו של משה לה', הוא בעצם אומר לו שהוא מעריך את המסע וכי כתוצאה מחוויית היציאה ממצרים, בני ישראל האדירו את שמו של ה' בעולם. יציאת מצרים מלמדת אותנו כי הדרך שלנו בחיים כוללת טוב, יושר ואמת.

נוכל להתקדם עוד צעד עם המסר של בית הלוי. כתוצאה מיציאת מצרים, עם ישראל הפך למשהו אחר. האנשים הפכו לנשאים של רוחניות וטוב והם הכירו את הפוטנציאל האמיתי שלהם. מסע זה היה חיוני ביצירת זהותו של עם ישראל. בכך שראינו את כוחו של הקב"ה, הפכנו לעם חזק יותר. הדרך הנכונה של עם ישראל היא להודות לה' לא רק על הניסים, אלא גם על הידע והמיומנויות שצברנו במהלך הדרך.

שיעור חשוב זה רלוונטי גם ליהודים כיום. אנשים רואים את המכשולים והקשיים בצורה שלילית. הם טוענים שהלוואי ולא היו חייבים לעבור את החוויות הללו, אבל זו אינה נקודת מבט נכונה. הנסיונות והקשיים של החיים שלנו עושים אותנו למי שאנחנו. אם לא נחווה את המכשולים, יכול להיות שיחסרו לנו הכלים הדרושים לנו לבניית העתיד שלנו. כאשר אנו חווים חוויות קשות, עלינו לאזור כוח, לקום ולהתמודד. עלינו תמיד לחפש את המסרים מהם נוכל ללמוד על הזמנים הקשים שעברנו.

עם ישראל שר את שירת ההלל לא רק בגלל הניסים שקרו, אלא מתוך הבנה שהמסע עוזר לעם ישראל להיות מי שהוא. לכל אורך ההסטוריה שלנו, עברנו זמנים קשים מאוד, אבל הם הגדירו את מי שאנחנו. בואו נזכור תמיד לראות בצורה כזו את החיים וכך נזכה להיות תמיד חזקים יותר.