תלונותיו של משה רבנו לה' / ד"ר יצחק בלשקה

בסוף פרשת שמות משה מתלונן לה' על הקשיים הגוברים של בני ישראל במצרים לאחר שמשה דיבר עם פרעה בשמו של הקב"ה (שמות, ה':כ"ג). רש"י טוען שהתוצאה היתה שה' רומז שמשה לא היה כמו האבות שלא העבירו על הקב"ה ביקורת על שעיכב את הבטחותיו לעמו (סנהדרין, קי"א:ע"א). מאחר והם לא התלוננו, גם משה לא היה צריך להתלונן. אך, למרות הביקורת, הניסוח של הפסוק, כלומר ההשוואה בין משה לאבות, רומז להערכה הרבה שהיתה לה' כלפי משה.

ניתן לקרוא נקודה מעניינת נוספת בפרק ו', פסוק כ"ו, (שם נאמר "הוא אהרן ומשה"). לפי רש"י הפשט בא ללמד אותנו שגם משה וגם אהרן נחשבו כשווים בעיניו של הקב"ה ושניהם היו נחוצים לגאולה.

ה' שוב אומר למשה "דבר אל פרעה" – וזאת בגלל שהייתה הפסקה אחרי הפעם הראשונה שהדברים נאמרו בפסוק י', שם תואר היוחסין של משה ואהרן. ייתכן ובפעם הראשונה שהלכו לפרעה משה נמנע מלדבר בגלל היותו "ערל שפתיים". בנקודה זו, לאהרן היתה נוכחות רבה יותר בחיים היהודיים והיו לו בנים שהיו חשובים לעתידו של כלל ישראל. משום כך, רצה משה להעביר את הסמכות לאהרן.

בזמן שמשה גדל במעמדו, בזכות הקשר שלו עם הקב"ה, כעת מזכירים אותו ראשון (פרק ו', פסוק כ"ז), כי הוא מייצג את כלל ישראל.

בנקודה זו היתה זו זכות גדולה עבור עם ישראל שהמנהיג שלה הוא משה.

שבת שלום!