ואתחנן – אהבה: הקשר הנצחי

המילה "אהבה" פותחת דלתות רבות של הזדמנויות. בכל התורה אנו מוצאים תיאורי אהבה בין האדם לקב"ה ובין הקב"ה לעם ישראל. בפרשתנו אנו זוכים להצצה אל המשמעות האמיתית של אהבה.

חומש דברים מלאה במסרים שנאמרו כבר בפרקים הקודמים של התורה. ובכל זאת, יש כל כך הרבה תוספות ופרטים, אשר נותנים לנו רובד חדש של משמעות. לכל אורך התורה, הקב"ה מגלה לעם ישראל מדוע בחר בו כעם סגולה. בפרשתנו, ישנה תוספת והיא (דברים ז':7-8):

לֹ֣א מֵֽרֻבְּכֶ֞ם מִכָּל־הָֽעַמִּ֗ים חָשַׁ֧ק יְקֹוָ֛ק בָּכֶ֖ם וַיִּבְחַ֣ר בָּכֶ֑ם כִּֽי־ אַתֶּ֥ם הַמְעַ֖ט מִכָּל־הָעַמִּֽים: כִּי֩ מֵֽאַהֲבַ֨ת יְקֹוָ֜ק אֶתְכֶ֗ם וּמִשָּׁמְר֤וֹ אֶת־הַשְּׁבֻעָה֙ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע֙ לַאֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם הוֹצִ֧יא יְקֹוָ֛ק אֶתְכֶ֖ם בְּיָ֣ד חֲזָקָ֑ה וַֽיִּפְדְּךָ֙  מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים מִיַּ֖ד פַּרְעֹ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרָֽיִם.

זו הפעם הראשונה בה הקב"ה מזכיר את אהבתו לעמו. מעניין לציין שבפסוק זה לא ניתן הסבר ממשי להחלטתו של הקב"ה לבחור בעם ישראל כעם סגולה. זה פשוט בגלל שהוא אוהב אותנו!

בהתבססו על פסוק זה הרמב"ן נותן משמעות עמוקה לאהבה. לא ניתן להסביר או למדוד את התחושה האמיתית של אהבה, אבל אפשר להכיר בה. כאשר אדם באמת אוהב אדם אחר, הוא מתמלא בתחושה של מסירות ומחוייבות. אין זה משנה אילו מכשולים יעמדו בפניהם, אותה אהבה לעולם לא תישבר. הקב"ה, בגדולתו, ידע שלעם ישראל יש פוטנציאל ומסירות מדהימים. בכוונה רבה הוא מציין את אהבתו לעם ישראל, וזאת לאחר מספר רב של מעשים שהיו עלולים למנוע את הקשר בינינו (כמו חטא העגל, קרח ועדתו וארבעים שנות הליכה במדבר). למרות כל אלה, המסירות והאהבה שלנו לקב"ה רק גברו.

אנחנו תמיד קוראים את פרשת ואתחנן בשבת הראשונה לאחר תשעה באב, היום העצוב ביותר בלוח השנה היהודי. ביום זה, אנו אבלים על חורבן שתי בתי המקדש שלנו. אירועים טראגיים אחרים בהסטוריה היהודית אירעו בתאריך זה, ביניהם מסע הצלב הראשון בשנת 1095, גירוש יהודי ספרד בשנת 1492 ופרוץ מלחמת העולם הראשונה.

למסר של אהבה שלא תינתק לעולם יש קשר הדוק ביותר עם תשעה באב. ביום זה יהודי בכל רחבי העולם אבלים על השעות השחורות בהסטוריה היהודית. בתשעה באב אנו צמים ונמנעים מסוג כלשהו של פעילות מהנה. במשך כל היום אנו קוראים קינות, תפילות של צער וכאב. אנו בוכים על הרצח, הכאב והסבל של העם היהודי. ובכל זאת, עם בוא השמש, אנו אומרים את תפילת "עלינו לשבח".

עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדולה ליוצר בראשית

אנו מסיימים את היום בתפילה נעלה ביותר, ומציינים בכך את האהבה והחיבור שלנו למלך מלכי המלכים. נוכל להבין בצורה הטובה ביותר את הקשר החזק הזה דרך אהבת הורה לילדו. אין זה משנה כמה יסטה הילד מדרכו של אביו, הוא תמיד יאהב את בנו. כאשר הורה נוקט בדרך של משמעת קשוחה, מטרתו העיקרית היא כדי לחנך את בנו. הקשר ההפוך גם כן נכון. אין זה משנה כמה סבלנו במהלך הדורות, אנו מיד פונים בתפילה לקב"ה. אנו רצים אליו כדי לזכות באהבתו ובחיבתו.

תפילתי היא שכולנו נדע להפנים את כוחה של האהבה ולחזק את הקשר שלנו עם הקב"ה.