"וידעתם כי אני ה'" / יונתן לביא

בקריאת סיפור מכות מצרים בתורה אנו משתוממים על הניסים האדירים שחולל ה' בעולמו. אולם, איש מאיתנו אינו מתפלא מהמאורע הדרמטי שהתחולל היום בבוקר – זריחת השמש בשמים! שכן, ההרגל מקהה את התרגשותנו מעולם הטבע המתחדש בכל יום. אך עלינו לדעת, כי מה שנראה בעינינו טריוויאלי כל כך, הוא מצד האמת כלל לא ברור מאליו. השמש זורחת ושוקעת בכל יום מחדש, רק משום שכך הוא רצון ה', ואם יחליט ה' שהדברים ישתנו – כך יהיה!

אומרים חז"ל (אבות ה, א): "בעשרה מאמרות נברא העולם" – העולם נוצר בעשר אמירותיו של ה' בעת הבריאה: "וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים: יְהִי אוֹר", "וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים: יְהִי רָקִיעַ" וכן הלאה. האמת היא, שאותם עשרה מאמרות שחוללו את המציאות העולמית, ממשיכים לקיים את העולם בכל רגע ורגע. הבריאה איננה פעולה חד‑פעמית שנעשתה לפני אי-אלו שנים, אלא קיומה תלוי בדבר ה' המקיים אותה בכל רגע מחדש – "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". "מעשה בראשית" מתחדש בכל יום ברצון ה', בעשרה מאמרות של שעת הבריאה, כך שאם ה' "ייקח אותם בחזרה" – תחדל הבריאה להתקיים.

אנו כמובן לא חשים באמת הזו, ומבחינתנו העולם מתקיים באופן טבעי, כאילו מאליו. ההרגל מסמא את עינינו מלהכיר בעשרת המאמרות המעמידים ברגעים אלו ממש את השמים ואת הארץ. המילה "עולם" היא מלשון "העלם", כיון שה' "נעלם" בתוך המציאות העולמית, הוא כביכול מסתתר מאתנו, ומותיר לנו מקום לתהות מי ברא את העולם. המציאות העולמית עלולה אפוא לבלבל את האדם, לגרום לו לחשוב שהוא עומד בפני עצמו, ללא א־ל שמקיימו ומנהיגו בכל רגע ורגע, ללא "עשרה מאמרות" המחדשים את המציאות "בכל יום תמיד".

כדי שאדם יוכל להגיע אל הכרת בורא העולם, עשה אתנו הבורא חסד, והתגלה לפנינו בזמנים מיוחדים. מתוך אותם גילויים א־לוהיים בהיסטוריה האנושית, אנו מכירים בקיומו של ה', ומתוך כך מבינים, שגם בעת שקיומו נסתר מעינינו, הוא באמת זה שמחייה ומנהיג את העולם כולו.

עשר מכות מצרים מהוות את ההתגלות הא־לוהית המיוחדת לעינינו, שנועדה ללמדנו על קיום ה' ועל שליטתו בעולם. מגמת עשר המכות היא אפוא להפגיש אותנו עם בעל עשרת המאמרות – עם בורא עולם ומנהיגו.

כך אנו לומדים מדבר ה' למשה בראש הפרשה (שמות י, א‑ב): "בֹּא אֶל פַּרְעֹה, כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו – לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ, וּבֶן בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם – וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'". ה' אינו זקוק לעשר מכות כדי להוציא את עמו ממצרים, שהרי, לו רצה, היה מוציאם מיד ובעל כורחם של המצרים. לעשר המכות הייתה מטרה ברורה: לגלות לאנושות שהעולם הזה אינו עומד ומתקיים מעצמו, אלא שה' בראו בעבר, ומקיימו ומנהיגו בהווה.

המכות ממחישות לנו, שכשירצה בעל המאמרות לשנות את המציאות המוכרת – כל מה שהיה מוכר עד עתה, ונראה כטבעי ומובן מאליו – ישתנה עד לבלי היכר: המים הופכים לדם; צפרדעים, חיות טורפות וארבה עולים על מצרים; מחלות משונות תוקפות את האדם והבהמה; גשם של ברד בלתי טבעי יורד מהשמים והיום הופך ללילה, וכו'.

כבר בשליחתו הראשונה של משה לפרעה, הודיע לו ה' שישראל יצאו רק אחרי מכת בכורות: "וָאֹמַר אֵלֶיךָ: שַׁלַּח אֶת בְּנִי – וְיַעַבְדֵנִי, וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ – הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ" (שם ד, כב‑כג). מראש היה ברור שפרעה יוציא את ישראל רק במכת בכורות, שאר המכות לא באו לשכנע את פרעה לשחררם, אלא להמחיש לו, לעמו ולאנושות כולה מי הוא אדון העולם, ושהטבע העולמי איננו דבר המובן מאליו.

עשרת המאמרות בהם נברא העולם הם הגילוי הראשון של ה' בעולם, הגילוי היסודי, של עצם קיום העולם, ועשר המכות הן הגילוי השני של בורא עולם, המצביע לאנושות על הגילוי הראשון, ומאמת אותו. עשר המכות מגלות לנו אפוא, את בעל עשרת המאמרות, בורא עולם ומנהיגו. עצם העובדה שיש בורא לעולם, מורה על כך שיש לעולם זה תכלית, שאם לא כן – לשם מה יצרו הבורא, ומדוע הוא אף ממשיך לקיימו? חייבת אם כן להיות תכלית לבריאה, אך מהי, וכיצד יוכל האדם להגיע אליה?

כאן נכנס הגילוי השלישי של בורא עולם בעולמו – מתן תורה, ונתינת עשרת הדיברות, הכוללים בתוכם את כל מצוות התורה. עשרת הדיברות מגלים לנו את תכלית בריאת העולם: הבאת הבריאה כולה להכרה בה' ולדבקות בו. והנה, קבע בורא העולם, כי תכלית זו יכולה להתגשם רק באמצעות עם ישראל, החי בארצו חיים עצמאיים, תוך עיסוק בכל תחומי החיים – והכל מתוך קיום התורה ומצוותיה, שכלולים בעשרת הדיברות.

ה' הוציא את ישראל ממצרים כדי שיקבלו את התורה, ויקיימו אותה בשלמות וכבני חורין בארצם, ועל ידי כן תוכל המציאות כולה להגיע לתכלית בריאתה.

מתוך שיחות של הרב דרוקמן, לכבוד בר המצווה של אסף לביא

שבת שלום