צו – האש האישית שלנו

הרב עזרא פרידמן

הדברים הקטנים ביותר בחיים יכולים להפיח בנפשנו חיות נפלאה. קרבנות במחשבה היהודית מייצגים את הדרגה הגבוהה ביותר של קדושה. אנו מביאים קרבנות רבים בחגים הקדושים כדי להגביר את המשמעות של ימים אלה. הקרבנות אמורים להיות מעין מראה עבור היהודים. הם נסמכים על המסרים העמוקים ביותר לכל אדם. ידוע שהרמב"ן אמר שכאשר אדם מביא קרבן לכפר על חטא ורואה את התהליך של הקרבת הבהמה הנשרפת על המזבח, הוא צריך לראות כאילו הוא נמצא שם במקום הבהמה. פרשנים רבים אומרים שתמונה זו אמורה לגרום לו לחזור בתשובה באופן מיידי. זו רק דוגמא לדרך שבה קרבנות מהווים את עיקר היותנו יהודים וכיצד כל מהלך העבודה בבית המקדש צריך ללמד אותנו הרבה.

היבט ייחוד וטריוויאלי לכאורה של עבודת הקרבות יכול לסייע לכל יהודי להתמודד עם חוויה לא נעימה. בתחילת הפרשה, התורה דנה בקרבן עולה. מיד לאחר פירוט החוקים, התורה מצהירה מה יש לעשות עם האש שנותרת לאחר הקרבת הקרבן (ויקרא, ו':ה'-ו').

וְהָאֵ֨שׁ עַל־הַמִּזְבֵּ֤חַ תּֽוּקַד־בּוֹ֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה וּבִעֵ֨ר עָלֶ֧יהָ הַכֹּהֵ֛ן עֵצִ֖ים בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֑קֶר וְעָרַ֤ךְ עָלֶ֙יהָ֙ הָֽעֹלָ֔ה וְהִקְטִ֥יר עָלֶ֖יהָ חֶלְבֵ֥י הַשְּׁלָמִֽים׃

אֵ֗שׁ תָּמִ֛יד תּוּקַ֥ד עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לֹ֥א תִכְבֶֽה׃

פעמיים התורה מצהירה שהאש צריכה תמיד להיות דולקת. חכמינו לומדים מפסוק השני שאש תמיד צריכה לבעור בפינת המזבח, יום ולילה. מה משמעותה של אש התמיד? התשובה הפשוטה היא שגם בשעה שאין עבודה ממשית על המזבח, האש צריכה להראות שעבודת ה' לעולם אינה נפסקת. במשך הדורות, למדנו הרבה מסרים מאש זו. החתם סופר לומד שאש זו מייצגת את ליבו של כל יהודי. לא משנה כמה ירחיק יהודי את עצמו מהתורה והמצוות, האש התמידית של התורה עדיין בוערת בו. פרשנים אחרים לומדים שאש זו מייצגת את עבודת ה' התמידית. יהודי צריך להיות מסור תמיד למצוות, לתפילה, לשבת, לכשרות ועוד. אלה הם חוקים שהם חלק בלתי נפרד מחייו של כל יהודי.

אולי נוכל ללמוד מסר אחר מהאש התמידית על המזבח. לכל אורך החיים, כל יהודי צריך להתמודד עם קשיים שונים. לפעמים לאדם קשה בעבודה, קשה עם הדימוי העצמי שלו או עם המצב הכלכלי שלו. מצבים אלה גורמים לדיכאון, לחרדות ולתחושות שליליות אחרות. איך אפשר להתגבר על אתגרים אלה? התשובה היא האש. אין ספק שבבית המקדש הקרבנות הן העבודה העיקרית, ההוד והמשמעות מאחוריהם נותנים לנו השראה, אבל יש גם משהו הרבה יותר עמוק. במיוחד, כאשר סוגרים את בית המקדש וכולם הולכים הביתה, האש עדיין בוערת, האש נמצאת שם באופן תמידי. לכל אחד מאתנו יש גרעין של תמיכה ואהבה מסביבנו, אף אחד אינו באמת לבד. יש אנשים שיש להם משפחה, חברים קרובים, ילדים. אם אדם מסתכל סביבו ורואה את העולם הגדול, הוא יעריך את הדברים הקטנים והאהובים ויידע שאין ממה לפחד. כאשר אדם חש עצוב או מדוכא, הוא צריך לדעת עד כמה הינו בר-מזל. הוא אבא טוב או חבר טוב, יש לו קהילה אוהבת או שכן שמוכן לעזור. יש לו כישורים מיוחדים, כמו ספורט, שפות ואפילו בישול. כאשר אדם יתמקד באש האישית שלו, הוא יוכל להתגבר על כל אבן העומדת בדרכו. את זה ניתן ללמוד מהאש במזבח שלעולם אינה נכבית. גם אם אין עבודה על המזבח ברגע זה, למזבח עדיין יש קדושה והאש של הקב"ה עדיין בוערת שם. המצב קיים גם בחיינו וכאשר אנו מתמודדים עם העולם שבחוץ, יש לנו את האש האישית שלנו, החברים שלנו, המשפחה והכישורים המיוחדים של כל אחד. חכמינו מזכירים בהזדמנויות שונות את החשיבות והקדושה של אש התמיד במזבח, ואותו המסר נכון גם לכולם. גם כאשר אנו מתמודדים עם אתגרים ולא נראה שיש משהו "שמסתדר לנו", עלינו תמיד לזכור שבפינת חיינו עדיין יש אש בוערת, בדיוק כמו זו בבית המקדש, ואש זו לעולם לא תיכבה.