ויקרא – מסירות מיטבית

הרב עזרא פרידמן

השבוע אנחנו מתחילים את הספר השלישי מתוך חמישה חומשי תורה. ספר ויקרא דן בנושאים שונים. תחילת ויקרא מתמקד בדיני הקרבנות ובהלכות בהמות כשרות. החלק האחרון של החומש דן בכל הדינים הקשורים לטהרה. מה המסר הכללי של ויקרא? מה המכנה המשותף בין כל החוקים והמסרים בספר זה? ניתן לקבל תשובה מתוך דברי חכמינו ז"ל (ויקרא רבא, ז':ג'):

חכמינו מלמדים אותנו שהיה מנהג להתחיל ללמד ילדים תורה החל מחומש ויקרא מתוך ההגיון שהקרבנות והחוקים האחרים המוזכרים בחומש הם טהורים, בדיוק כמו שלילדים יש הבנה טהורה של תמימות. זו הסיבה שראוי ללמוד את ספר ויקרא בגיל זה. ניתן להתקדם עם הרעיון הזה צעד נוסף. לילד יש תחושה מוגברת של רגש. כאשר ילד חש שמח או עצוב, הוא בדרך כלל מבטא זאת בדרגה הגבוהה ביותר. הטהרה של ויקרא אמור לנצל תחושה מוגברת זו של הרגש ולפתח אותה לאהבה ועבודת ה'.
למה טהרה? מה כל כך מיוחד בספר ויקרא שהוא נחשב טהור? ספר ויקרא לוקח את ההתנהגות האנושית לדרגה גבוהה יותר. כל הספר מלא בחוקים ובשיעורים על קדושה. לא מספיק שכל יהודי ישמור את החוקים הבסיסיים. להיפך, ספר ויקרא דורש מכל יהודי לנהוג לפנים משורת הדין. עלינו לשמור על עצמנו טהורים הן רוחנית והן פיזית. עלינו להיזהר ביותר עם מה שנכנס לפינו, כפי שהרמב"ן טוען שהתזונה מזינה גם את הנפש שלנו. שיעורי הצדקה, החסד ולשון הרע מפורטים בספר ויקרא כדי ללמד אותנו שעלינו להקדיש את עצמנו לעבודת ה' דרך המילים שלנו, ואפילו דרך הפרנסה שלנו.
גם הקרבנות באות ללמד אותנו על טהרה, כי התורה מלמדת שמי שמקריב קרבן חייב לראות את עצמו כאילו הוקרב הוא עצמו על המזבח כדי לכפר על חטאו. הקרבנות באות ללמד את היהודים להפנים את המחשבה שהם צריכים לתת את עצמם לה' ולתורה. המכנה המשותף בכל ספר ויקרא הוא הרעיון של מסירות מלאה ומוחלטת לה'. כדי לעבוד את ה' בצורה כזו, עלינו לנהוג מעבר לתחושה בסיסית של מסירות. דרגה זו הוא ההגדרה של טהרה והיא נלמדת שוב ושוב בספר ויקרא.
הגיל האידיאלי שבו ניתן ללמד אדם שיעור הזה הוא בילדותו. לילד יש נטיות טהורות להפנמת השיעורים של מסירות, השיעורים של טוהר. אך, שיעור זה לא מיועד אך ורק לבני הדור הצעיר. גם מבוגרים יכולים ללמוד על החשיבות של מסירות מלאה מתוך ספר ויקרא. לכל יהודי יש הכוח להגיע לדרגה כזו של טהרה, עבודת ה' המושלמת.
דברים אלה ניתן לראות מדברי הרמב"ם בספרו "משנה תורה". בחלק הראשון, יסודי התורה, הרמב"ם מתאר את יסודות האמונה בה', אהבת ה' ויראת ה'. אז הוא דן במצווה לקדש את שם ה' והאיסור לחלל את שמו. המצווה לקדש את שם ה' ולא לחללו מופיע בצורות רבות. למשל, במקרה שגוי מאיים על יהודי שעליו להרוג אדם אחר או להיהרג בעצמו, ייהרג ואל יעבור. פעולת ההקרבה העצמית היא צורה של קידוש שם ה'.
למה הרמב"ם מציין מצוה זו כאחד מיסודי התורה? אולי, היה מתאים יותר ללמוד את מצוות השבת או לימוד תורה מיד לאחר המצווה של אמונה. התשובה היא שקידוש שם ה' והאיסור נגד חילולו מייצגים ערך מאוד בסיסי ביהדות. מצוה זו מלמדת אותנו שכאשר ליהודים יש מסירות מלאה והם שואפים להגיע לקדושה, הם מייצגים את משמעותו של ה' ותורתו. לא רק ההקרבה העצמית היא חשובה, אבל אם אדם חי חיים טהורים והוא משמש כמודל לחיקוי לכל החברה, אז הוא מקדש את שם ה' ומגלה את כוח המסורת היהודית לכל העולם. אך, אם יהודי מוריד את עצמו לדרגה של זיהום והתנהגות לא-מוסרית, הוא מחלל את שם ה' וגורם ל"חילולו".
כאשר אנחנו יושבים בבית הכנסת ושומעים את הפסוקים היפים של ספר ויקרא, עלינו להתמקד לא רק במצוות עצמן, אלא גם במסרים שהן מנסות להעביר. אם נתמקד בהתנהגות שהיא לפנים משורת עדיין, אם נשקיע מאמצים לטהר את עצמנו, וננהג מעבר למה שהעולם הגדול מלמד אותנו, ניקח את היהדות לדרגתה הגבוהה ביותר. בדיוק כמו שחכמינו חשו שילדים צריכים להתחיל ללמוד תורה מספר ויקרא, כך נפתח כולנו דף חדש ונזכה ללמוד את דברי ה'.