פרשת וארא – השגרה היא ניסית

איש חכם פעם אמר ש"כל מי שאינו מאמין בניסים, אינו מציאותי". ניסים מהווים את הנושא המרכזי לכל אורך חומש שמות. כמעט בכל התרבויות והדתות מהווים הניסים יסוד באמונה ובהסטוריה הדתית. ניסים באים ללמד אותנו שהכל בידי ה' והוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו בעולם.

הרמב"ן טוען שניתן ללמוד דברים נוספים מניסים. עשר המכות וחציית ים סוף, אשר אירעו לאחר יציאת בני ישראל ממצרים, באים ללמד יהודים ולא-יהודים כאחד מסר חשוב. לא-יהודים יכולים ללמוד שלה' יש הכוח לשלוט בעולם ושהוא לעולם לא עזבו. הוא ממשיך לשמור על כל אדם ואדם בעולם. היהודים יכולים ללמוד שניסים הם תזכורת לכך שאנו העם הנבחר של ה' וכי יש לנו אחריות וחובה אין-סופיות בפני ה'. הרמב"ן ומפרשים אחרים אומרים שהטבע אינו פחות ניסי מחציית ים סוף. החוקים שבהם החליט הקב"ה להנהיג את עולמו מדהימים כאשר אנו בוחנים אותם לעומקם. רופאים הלומדים אנטומיה אנושית ומדענים הלומדים ביולוגיה נדהמים לעתים קרובות מהדרך שבה פועל הטבע. עלינו להבין שהטבע מהווה הוכחה לנוכחותו של ה' בעולם באותה המידה כמו ניסים. בספרו "משנה תורה" הרמב"ם טוען שהטבע הוא יפה ומעורר השראה וכי אם יהודים יבחנו את הטבע בדרך הנכונה, הם יכולים להשתמש בו למילוי הצו של אהבת ה'.

אם טענה זו אכן נכונה, מדוע לא כולם נדהמים מהטבע כמו שהם נדהמים מניסים? הרב אליהו דסלר אומר שאנו פשוט רגילים לטבע שמקיף אותנו ולכן לוקחים אותו כמובן מאליו. הרב דסלר נותן אנלוגיה יפהפיה. אם אדם היה רואה חקלאי שותל זרעים באדמה ובמקום עץ היה צומח שם אדם, האם לא היה נדהם? האם אין הדבר מדהים באותה מידה כאשר אנחנו רואים עץ אלון צומח מזרע קטנטן? יש מדענים ואנשי דת (לא יהודים) שלמרבה האירונה יש להם אותה דעה על הטבע. הם מאמינים שנס הוא עיוות של חוקי הטבע. יש מדענים הרואים את הטבע כמערכת של חוקים ללא בסיס חיצוני וללא משמעות עמוקה. ה' אינו מתקיים בתוך המדע. יש דתות שתמיד רוצים לחוות נס ואינם מסתפקים בראיית גדולתו של ה' בטבע. האמונה היהודית מאמינה שגם הטבע וגם ניסים הינם סימן לנוכחותו ולכוחו של הקב"ה. על אמונה זו ניתן ללמוד מפרשת השבוע.

בתחילת ספר שמות, משה רבנו רואה את הסנה הבוער וה' קורא לו להוציא את בני ישראל ממצרים. במהלך המפגש, ה' עושה שני ניסים. בראשון, משה זורק את מטהו והוא הופך לנחש ובשני על ידו של משה מתפשטת צרעת. ה' מחזיר הן את המטה והן את ידו של משה למצבם הקודם. אותו הדבר קורה בחציית ים סוף. התורה מציינת שלאחר הנס, הים חזר למצבו הקודם. כאשר המכשפים של פרעה עושים ניסים, התוצאה הייתה שונה. כאשר המכשפים של פרעה מחקים את הניסים שביצע משה בשתי המכות הראשונות – והפכו את הנהר לדם ומילאו את מצרים בצפרדעים – לא מוזכר שהמצב בשני המקרים חזר לקדמותו.

הרב צבי יהודה הכהן קוק מלמד אותנו שנקודה זו אינה טריוויאלית. העובדה שהמכשפים אינם מחזירים את הניסים שלהם לקדמותם מלמדת אותנו שיעור חשוב לחיים. בתרבות המצרים הניסים סותרים את המציאות. המצרים אינו מתייחסים לטבע כאל ניסים. להיפך, הם רואים את הטבע ברמה מאוד בסיסית ולכן אינם רואים את גדולתו של ה' בטבע. אבל היהודים חייבים להבין שטבע ונס חד הם; השגרה היא ניסית. עלינו להתפלא ולקבל השראה מהטבע בדיוק באותה המידה כמו שעם ניסים. התורה מלמדת אותנו שה' ניסה להנחיל ערך זה במצרים. כאשר אהרן והמכשפים של פרעה מתחרים למי יש יותר כוח, הפסוק אומר (שמות, ז':י"ב):

וַיַּשְׁלִ֙יכוּ֙ אִ֣ישׁ מַטֵּ֔הוּ וַיִּהְי֖וּ לְתַנִּינִ֑ם וַיִּבְלַ֥ע מַטֵּֽה־אַהֲרֹ֖ן אֶת־מַטֹּתָֽם׃

הפסוק הראשון מתאר את מטהו של אהרן שהופך לנחש, אך כאשר הוא מתאר שמטהו של אהרן בולע את הנחשים של המכשפים, התורה עדיין משתמשת במושג "מטה". הגמרא במסכת שבת (97.) מסבירה שהפסוק מספר לקורא שקרו שני ניסים. הנס הראשון היה שמטהו של אהרן הפך לנחש, אבל הנס הגדול יותר היה כאשר הוא חזר להיות מטה, ואותו מטה בלע באופן ניסי את הנחשים של המכשפים המצריים. הנס הכפול בא ללמד את המצרים שכדי להוכיח את כוחו של ה' אין צורך לחוות ניסים הגוברים על הטבע. להיפך, הטבע בעצמו גובר על ההבנה האנושית.

היהדות רואה עולם מלא בהדרו של הקב"ה. אם נוכל להפנים שיעור חשוב זה אזי כל היבטי החיים יהיו מלאים בקדושה. מדע, הנדסה, מתמטיקה וחקלאות, למשל, הם תחומים שבהם הקב"ה מראה לנו את גדולתו. אסור לנו לקבל את הדברים האלה כמובנים מאליהם. אנו, כיהודים, חייבים להשתמש בכישורים שלנו בתחומים אלה כדי להאדיר את שמו של ה' ולהשתמש בהם למטרות הנכונות. אין זה משנה אם מדובר במחקר רפואי או מדעים פוליטיים, חובה עלינו להבין כי גם תחומים אלה עשויים להיות קדושים בימינו. ולכן כאשר יש בך ספק, שב לרגע והבט בטבע, כי השגרה היא תמיד ניסית.