ויגש – לעמוד בנעליו של חברך

הרב עזרא פרידמן

איך אנחנו, כבני אדם, יכולים באמת לעזור זה לזה? הרב סולובייצ'יק מסביר שכדי להגיע לדרגה של נתינה אמיתית, על אדם להבין מה חסר לזולתו. עליו להרגיש את האחר באופן מודע ולהזדהות עמו. הרב סולובייצ'יק נותן דוגמא מאוד מעשית לכך. כאשר אדם רוצה לנחם אבל, חובה עליו מראש לדמיין את עצמו במצבו של האבל. עליו לחשוב כיצד ירגיש אם אביו או אמו ימות באופן פתאומי. בנוסף, עליו לנסות להבין את הנסיבות הללו, כדי לדעת איזו תמיכה עליו לתת. כאשר אדם נכנס לנעליו של האחר, זוהי הדרך המיטבית לעזור לו. כדי להגיע לרמה כזו של הבנה, לעתים עלינו באמת לנסות ולחוות את מה שהאדם האחר חווה, ואז נוכל לעזור לו ולתמוך בו.
אחד מפוסקי ההלכה של המאה העשרים המפורסמים ביותר הוא הרב יצחק אלחנן ספקטור, שסיפר סיפור מעורר השראה המסביר נקודה זו. הביאו בפניו סיפור על עגונה שנותרה במצבה במשך שנים רבות. ביקשו מהרב לנסות ולמצוא פתרון לבעיה. הוא קם ואמר שעליו לדעת בדיוק איפה גרה אותה עגונה ולמצוא דירה להשכרה בסמוך לביתה. תלמידיו התפלאו למשמע הבקשה ולא הבינו מדוע ביקש דבר זה. הם לא הבינו את הקשר בין מגורים בקרבתה לבין פתרון הבעיה ההלכתית. הרב הסביר שרק לאחר שיראה את כאבה ובדידותה יוכל להקדיש מאמצים אמיתיים למציאת פתרון הלכתי.

אנו לומדים מכך כי נוכל לעזור לאדם במה שהוא צריך, רק אם נבין את עומקו של מה שחסר לו. בפרשתנו אנו מתחילים סיפור חדש על אבותינו. אם נבין את הסיפור בצורה מעמיקה נוכל להפנים את הרעיון של הזדהות על צרכיו של יהודי אחר.

בסוף פרשת מקץ המצרים מוצאים את גביע הכסף בתיקו של בנימין ומצהירים שהוא יישאר כעבד במצרים. בתחילת פרשתנו יהודה ניגש ליוסף ומתחנן שייקח אותו במקום את בנימין. יהודה מודע לכך שאין כמעט סיכוי ששליט מצרים ייענה לבקשתו, ובכל זאת הוא מנסה בכל מאודו. בסוף דבריו, הוא מצהיר:

כִּי־אֵיךְ֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל־אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶ֣נּוּ אִתִּ֑י פֶּ֚ן אֶרְאֶ֣ה בָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר יִמְצָ֖א אֶת־אָבִֽי׃

יהודה ניסה לשכנע את יוסף לשחרר את בנימין בכך שתיאר בפניו את הכאב הנוראי שיחוש יעקב לאחר אובדן בנימין. לדבריו, הוא אינו יכול לדמיין את עצמו חווה אותו חוויה. הוא מציין שהוא ירגיש את הכאב שיעקב עומד להרגיש עם היוודע דברים אלה. תחושת האובדן היא מה שגרמה ליהודה להמשיך ולהתחנן על חייו של בנימין. הוא חש את עוצמת הכאב של אביו בצורה כל כך חזקה שהוא היה מוכן בעצמו להישאר עבד לכל חייו. הגישה המדהימה הזו של יהודה, ההזדהות שלו עם תחושותיו של אביו, דחפו אותו להתחנן בפני יוסף כפי שעשה.

מכאן אנו לומדים על הדרך הטובה ביותר להשתפר באופן שבו אנחנו מתייחסים איש אל רעהו. כדי להפיץ שלום ואהבה בין היהודים ולמנוע מריבות מיותרות, עלינו להכניס את עצמנו לנעליו של האחר. אם ננסה ככל יכולתנו להבין כיצד האחר מרגיש, נוכל למנוע מריבות ולתקן יחסים עכורים. בשנת 2018 הדבר נעשה אף קשה יותר. נתברכנו במגוון כלים לתקשורת, כמו פייסבוק, וואטסאפ, טוויטר, ועוד. אבל הסכנה הטמונה בכלים אלה היא שמאחוריהם עומדים אנשים. כאשר אנחנו כותבים משהו למסך גולם, אנחנו לא תמיד מודעים למה שהאדם האחר, שקורא דברים אלה, עובר. עלינו לנהוג במשנה זהירות כדי לא לשפוט ולא לשלוח תשובה מהירה ולא מתחשבת. עלינו לעצור ולחשוב מה עלול להיות מצבו של האחר. אם נתאחד כולנו, נוכל לשרש את הצער והכאב מהעולם הזה.