Drishat Tzion – in Honor of Yom Yerushalayim

BS”D, Erev Shabbat Bechukotai 5779, 52 Years since the Six Day War

Rabbi Yehoshua Katz

Expanded Edition

1. “This is the day that Hashem made; we shall exult and rejoice thereon”

We have not yet forgotten, the contemporaries of that generation, the liberation of the Old City of Jerusalem and its surrounding neighborhoods, which were held by the Jordanians for nineteen years, in battles fought by Israel’s heroes and the Angels of the King’s army, on the 28^th of Iyar, 5727.

This was the climax of the Six Day War, when we experienced miracles and wonderous events; so it is a pleasant obligation to read about this, through the eyes of faith[1].

We merited as well to liberate the areas of Judea and Samaria, including Hebron, the City of our Forefathers and all holy cities. Today – with immense thanks to Hashem – dozens of cities and communities are flourishing[2].

We also won the Golan Heights, and those villages around the Sea of Galilee (Kineret) and the Jordan Valley, where the Syrians bombed for many years, have flourished.

Hashem has said to us and we must repeat it in a loud voice: “לא ליסטים אנו שכבשנוה” –  We were not thieves when we captured it” but “ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו, לאשר ישר בעיניו“ – Hashem took it from them and gave it to whom it was right in His eyes.”[3]

Please God that we should always follow the paths of our forefathers who were called honest, and be worthy of the name ISRA [honest] – E – L [God] as well as the gift of “ארץ טובה ורחבה” – to a good and spacious land, which “אשר עיני ה’ אלוקיך בה” – the eyes of Lord your God are always upon it.

We saw the fulfillment of “”כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם” – The strength of His works He related to His people, to give them – their inheritance, which became “the inheritance of the nations – on a temporary basis; we received the site of our Temple and glory and the Western Wall which is adjacent to the Mountain, from which the Shechina has never left, and Jerusalem, our holy city and glory, may it be speedily rebuilt in our time.

Then we personally witness the realization of the prophecy of Malachi (chapter 3) – “”פתאום יבוא האדון אשר אתם מבקשים” – And suddenly, the Lord Whom you seek. We felt that “here He is standing behind our wall” – “peaking between the cracks” – about to disclose Himself and “a new light will shine on Zion.” Even though we have missed the great hour, and today, after many years, once again we see a great delay in our redemption.”[4]

Since the 28^th of Iyar, 5727, we have merited in seeing the city – that was once “חרבה מבלי בניה” – desolate without its children, and “בזויה ושוממה” – despicable and desolate, now liberated from the burden of gentiles and growing and thriving wonderfully. The site from which “מעולם לא זזה שכינה” – the Shechina never moved – has currently become a center of inspiration and strength for Jews from all around the world, a place of prayer and spirituality. And for this we praise Hashem and give thanks – “מי חכם וישמור (=ינצור) אלה ויתבוננו חסדי ה’” – He who is wise will keep these in mind, and they will ponder the kind deeds of the Lord.

May our children, grandchildren and great-grandchildren, who were not living during that time, internalize the belief that Hashem’s love for His nation living in Zion has been revealed in all its great glory, fifty-two years ago.

Whoever looks around him will see the great kindness which Hashem showers on our country, and may He continue to protect us with His blessing of peace.

1. Even so, we see over the years, and to our times, that most nations are not prepared to accept our ownership of Jerusalem, in continuation to what they – even those nations who voted (two thirds of them) for the establishment of a national Jewish home in Eretz Yisrael, on 16 Kislev, 5608 (29 November, 1947) – were not prepared to recognize Jerusalem as the capital of Israel. They decided then that Jerusalem would be an international city. Twenty years later, and despite our amazing victory in six days, most continued to claim that Jerusalem does not belong to the Jewish Nation. And this has continued to this day.

See our never-ending battle against the expansion of building in Jerusalem and some lack faith and agree with the foreign and devastating idea that Jerusalem supposedly is not only ours.

Despite all – and thanks to great Divine Providence – Jerusalem is expanding, Torah studies are enhancing and even within the Old City – the power of Torah is growing stronger.

I have watched this throughout the years, since the construction of Yeshivat Hakotel, of which I merited to be one of its first students, and which encouraged the growth of many more wonderful Torah institutions, and many more are receiving the Divine blessing.

In the past decade the ruins of the Rabbi Yehuda Hechasid Synagogue have been renovated and become a major center of Torah and Tefilla.

Many tourists from all around the world have been visiting the Western Wall and the entire city of Jerusalem for the past 52 years.

Jerusalem is slowly becoming accepted in world media as the capital of the Jewish State and in the days when the Old City was liberated, with Hashem’s help, from our enemies, there was great segula for awaking the connection with Jerusalem and its times of glory[5]: the Temple and the sacrifices, the Sanhedrin, and before then – the kingdom of David, when masses of Jews came to the Holy City.

Jerusalem must always be connected with love to the city of Hashem, from where the Shechina has never left.

[1] אעלה זיכרונות על קצה המזלג. כבר בשלוש השעות הראשונות של מלחמה זו, הצליחו מטוסינו להשמיד בין ארבע מאות לחמש מאות מטוסים וכלי טייס שונים על הקרקע ובאוויר, ולנטרל את רובם המכריע של שדות תעופה של אויבינו; לא רק במדינות הסובבות הקרובות, אלא כמעט בכל מדינות ערב. איך נפלו גיבורי האויב ואבדו להם כלי מלחמה!  זכורני שאדם גדול אמר: אולי לזה כיון הפייטן ב”הושענות” (כמנהג אשכנז) אולי ברוח הקודש –  במילים “הושע נא שלוש שעות הושע נא”! וזכינו שהתפילה התקבלה.

לאורך כל המלחמה הזאת היו ניצחונות שלא כדרך הטבע; האויב נוצח בקרבות עם גבורינו, ובמקומות רבים נסוג וברחו המוניו, התקיים גם בדורנו, ולא בפעם הראשונה, ” כי נפל פחד היהודים עליהם”.

כל העולם ראה שעם ישראל מונהג בחסד מופלא. לדוגמא: שמעתי באוזני את חסן מלך מרוקו שהתבטא בתקשורת, תוך כדי המלחמה, שהאלוקים נלחם עם היהודים.

[2] ומהפן הקרוב אלינו: כתושבי המקום, מוטל עלינו לזכור שגם אזור זה, מעלה אדומים וסביבתה, היה עד מלחמת ששת הימים מסונף למדינת ירדן. לא היה מיושב כלל והיה חלק מהמדבר – התקיים בו, כמו בעוד מקומות רבים – הפסוק “ושממו עליה אויבכם”; וכעת בחסדי ה’ צמחנו לעיר גדולה לאלוקים, יפה ומטופחת להפליא, והעיקר: נוסדו בה הרבה מוסדות תורה ותפילה, ורבים הם השבים ומתעלים, כן ירבו!

יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שנזכה להמשך תנופה ובנין.

[3] על פי מאמר רבי יצחק, מופיע ברש”י כקטע הראשון על התורה.

[4] אין אנו יודעים דרכי ההשגחה!  אולי משום שלא היו לנו די זכויות; אפשר משום שלא התעוררנו – מתוך אחדות מלאה – להתחזקות ולעלייה בקודש, להיות ראויים כבר ל”ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו”.

ומי יודע?! אולי גם בגלל התגברות תפיסת “כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה” – שפשתה אז, ואני מעיז לומר – לא רק בקרב רחוקים, אלא כמעט בכל שדרות הציבור, חרף ההתפעלות הגדולה מההשגחה ומהניסים.

חשוב לחנך ולהטיף שוב ושוב לרעיון הבסיסי שאין כל סתירה בין האמונה הגדולה “כי הוא לבדו פועל גבורות, עושה חדשות, בעל מלחמות, זורע צדקות, מצמיח ישועות…” (מתוך ברכת “יוצר” בשחרית), לבין ההכרה וההערכה הרבה לגבורה עד כדי מסירות נפש של אחינו; שניהם אמת! כי הקב”ה מגלגל זכות על ידי זכאים.

כך גם ביחס לפרט הנזכר בהמשך ברכה זו: “בורא רפואות”, [גם הוא מוסב על “כי הוא לבדו”] כמובן, על ידי שלוחיו, הרופאים, האחיות והחובשים.

הדברים מפורשים בתורה:  כנגד – “ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי וגו’ (הנ”ל), אומרת תורתנו הקדושה: נכון, אתה עושה חיל, אבל: “וידעתָ כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל“.

[5] בדומה לדברי הרמח”ל על סגולת הזמן, התקפה לדבריו גם בימים של מגילת תענית.

er for Am Yisrael.